פרי מגדים על אורח חיים, משבצות זהב שלו:י

מותר עט״ז באות ד׳ דירק דרכיך אפי׳ למטה מג׳ חיישינן שמא יקטום בקנה הרך וגם מוקצה א״כ בהדס אפי׳ אין גבוהה ג׳ מהארץ אסור שמא יקטום ומוקצה רק מריח ואין נוטלו בידו אפ״ה אסור באתרוג מריח מרחוק ולא בידו כה״ג דשמא מתוך כך יבא לקטום לאכול. ומשמע אם נכנס לגינה בשבת ובא לו הריח של פירות לא יברך דהוי ריח של איסור ועא״ר אות י״ב ורי״ז אות ח׳ וצ״ע:

מ״ש צריך ליזהר שלא יתלוש שער מעור בהמה מתה וא״כ ההולכין בעורות שועלים ופיי״א וכדומה יש בו חיוב חטאת אסור לסרוק במסרק בשבת כבסימן ש״ג סכ״ז ושכ״ח ל״ה במ״א ושם פי׳ דעור האדם כל שלא פי׳ רובו חייב חטאת ובשי״ן מ״ם במ״א אות ג׳ וא״כ צריך עיון קצת למה תלאן בגמ׳ סנהדרין ואי״ה בש״ח יבואר עוד:

מ״ש הר״ב בסי״א בהג״ה ומותר להעמיד משמע אף לכתחלה כל שאין טורח עמ״א אות י״ג ע׳ כפות תמרים סוכה מ״ב מ״ש רש״י שלא יכמוש הא הדס ובה ענבים דנפתחים אסור יע״ש ומ״ש שם דמהר״ב משמע אם מחזיר למים שרי אין זה מוכרח וי״ל אם היו פורחים אסור אף מחזירו למים מ״ש הר״ב בהג״ה סי״ג ובלבד בלא ינידנו משום מקצה דאסור בטילטול אפי׳ מקצת ובור עמוק מאה אמה אין לחוש שמא יעקור קרקע עב״י וב״ח ותו״ש:

ע׳ בכפות תמרים סוכה מ״ב א׳ לר״ת דסובר אשה יכולה לברך על מ״ע שהז״ג הפירוש דאשה זו אינה רוצה לברך קמ״ל דאם רוצה ראוי לא הוי מוקצה. ולפ״ז משמע אם כבר יצאו כולם ואין עוד איש שראוי לצאת בו אסור לטלטלו אף שיטלו מיד איש ואי״ה בתרנ״א יבואר בזה במ״א אות כ״א ובלילה אי רשאי לטלטלו וביה״ש ביום שני וכאן אין להאריך: