פרי מגדים על אורח חיים, משבצות זהב שלא:א

אם עט״ז בי״ד רס״ו סי״א בט״ז אות ז״ח האריך והר״ב כאן הראה לשם ופסק שם דספק בן ז׳ או ח׳ אפילו לא גמרו שערו וצפרניו מהלינן ממ״נ והט״ז כתב דאין להקל יע״ש ולפקח ולחלל שבת עליו ודאי אין מחללין בספק בן ז׳ או ח׳ ולא נגמר צפרניו ושערו עש״ך ט״ו ומשמע שבות דרבנן עושין ע״י ישראל ג״כ כמו דמוהלין ממ״נ אע״ג דאיסור טילטול דרבנן וכ״ת טילטול קיל טפי הא בורכא דחובל יש בו מפרק ואע״ג דמפרק ואין צריך לדם מכ״מ דרבנן אסיר כה״ג (עסי׳ ש״ל במ״א י״ו) ואפ״ה שרי מספק דרבנן לקולא משום מצות מילה דשמא בן ז׳ הוא ה״ה פיקוח נפש גדול הוא מחללין מדרבנן:

עיין באה״ע ד׳ בב״ש אות י״ט שיפורא גריס בז׳ אע״פ שאין ביניהם רק ה׳ חדשים ה״ה לשבת כה״ג ויולדת לט׳ כה״ג פלוגתא שם ואפשר מילה אין בו חשש איסור תורה דממ״נ ובדרבנן לקולא וצ״ע. ולענין ספק בן ז״ח ולא גמרו כו׳ בי״ט ב׳ של גליות צ״ע עש״ך י״ד רס״ו ח׳ דמצדד לומר דספק דוחה י״ט ב׳ גליות כ״ש כה״ג דיש ממ״נ ושמא הלכה כהר״ב שם בסי״א יע״ש וע׳ ר״מ פ״א ממילה הלכה ט״ו. והנה ספק בן ז״ח ולא גמרו כו׳ ונולד מהול דצריך להטיף דם ברית י״ל הוי מפרק מ״ה דלדם הוא צריך וכחובל לרפואה וער״מ פ״ח ה״ח בחובל דרך נקמה ומיהו כר״י דמשאצ״ל חייב ומ״מ כאן הוי צריכה לגופה ע׳ כתובות ד׳ לדם הוא צריך ובתוס׳ שם לראות אם היא בתול׳ אלמא כל כה״ג מפרק הוי אע״פ שא״צ לדם ממש כמו מפרק תבואה כו׳ ועמ״א שכ״ח ומיהו י״ל בחובל לרפואה משום נטילת נשמה וא״כ בי״ט שני כה״ג ליכא ממ״נ והבן:

והוי יודע דמילה דוחה צרעת כבסי׳ רס״ו בי״ד בספק בן ז׳ ח׳ ולא גזרו דוחה ממ״נ דהוי כמת וכמחתך בשר ואין שם בהרת כלל ואיסור דרבנן ליכא שם כמו בשבת ויש לשאול אם אותן שאין נימולין בשבת אם צרעת דוחה בהו כגון ב׳ ערלות ואנדרוגינוס וע׳ שבת קל״ה ותוס׳ שם וצ״ע:

בסי׳ תקפ״ח בט״ז ה׳ דביום מפורש היתרא למילה בשבת אין כח ביד חז״ל לגזור דמלת ביום משמעות בין שיהיה שבת או י״ט וכמפורש היתרא כמו מועדו דאל״כ אימא ביום לרבות רק י״ט ש״מ דממשמעותיה נפיק ועתו״ש:

מי שנולד מהול ספק בן ז׳ ח׳ להר״ב בי״ד רס״ו סי״א אין מוהלין בשבת וכ״ת ס״ס בשל תורה ובדרבנן חד ספק לקולא כבסי׳ ק״י שם הא בורכא דמה אמרת שמא בן ח׳ מחתך בשר ושרי מ״ה ואת״ל ז׳ שמא ערלה כבושה יש לו ושרי כמ״ש הרי״ף ובמ״א הביאותיו דמהול ספק הוא אדרבה יש ס״ס לאיסורא בדרבנן מיהת שמא בן ח׳ ולמה נתיר טילטול ושמא בן ז׳ ואין ערלה כבושה וכאמור:

כל מ״ש המחבר בס״ה דאין מילתן דוחה שבת ה״ה י״ט דאין דוחה:

הש״ך בי״ד רס״ב א׳ ב׳ הוכיח ממנחות ע״ב א׳ דמל תוך ז׳ צריך דיעבד למולו שנית מדדחי שבת וקשה דמ״מ בטל מ״ע דביום השמיני ימול משא״כ התם עיקר המצוה נתקיים וחלק המצוה דנקצר בלילה דיעבד מיהא כשר ועוד התם אין מפורש כ״כ דחריש וקציר איצטריך לכמה ענינים ומסתברא דומיא דתמיד כמ״ש התוס׳ שם וגם מילה נכרתו י״ג בריתות ומפורש בתורה להיתרא וע׳ שבת קל״ב א׳ מח״ב י״ל חביבה מצוה בשעתה יע״ש נסתפקתי מי שעבר ומל מילה שלא בזמנה בי״ט אם לוקה או לאו מהא דא״ר שבת קל״ג א׳ י״ט עשה ול״ת ואין עשה דוחה עשה ול״ת י״ל דחי לל״ת עכ״פ וכשר לעדות וכדומה וע׳ ירושלמי ס״פ לולב הגזול הי״א חברייא אמרי דברי רבי יוסי (בהוציא לולב לרה״ר ביום א׳ בשבת) דפטור דעשה דוחה ל״ת אמר לון ר״י לא מן הדא כו׳ יע״ש וחברייא סברין בלית ליה לולב אחר כ״א זה והוא ביד עכו״ם וכדומה וא״א ליטלו שם כ״א הוצאה לרה״ר דעשה דחי לל״ת ונשאר רק עשה דשבת אין חייב חטאת דוקא על ל״ת ולא על עשה אשר לא תעשינה ער״מ פ״א ה״א מה׳ שגגות יע״ש ור״י דאמר לון לא מן הדא סובר דעשה דלולב אין דוחה לל״ת דשבת כרת ע׳ מהרש״א ומהרש״ל וס׳ הכריתות בסוגיא דיבמות ומשכחת לה בגווני טובא שא״א ליטול שם עכו״ם מבטל לה או פשוט אתרוג ברה״י ולולב ברה״י והדס ברה״י ורה״ר ביניהם וכר״י דאמר לולב צריך אגד ער״מ ומ״מ פרק ששי מה׳ לולב ותרנ״א מזה וא״כ בהכרח צריך שיוציא הלולב או ההדס לקרבן יחד ולעשות קשר בעניבה דלא כר״י או שאר קשרים או עכו״ם שנתן במתנה לישראל ולא מכוין לזכות בו עד שיוציא מרשותו ומבטלה דהוי שלו אף בי״ט א׳ ובפני עכו״ם מתירא שלא יהרגנו עסי׳ תרמ״ט ומשום דהוי בגווני רחיקא אמר דלא מהדא אלא בכ״ע פטור אף שאפשר לקיים בלא עקירת הלאו דטעה בדבר מצוה ואי״ה בס׳ זמנים יבואר עוד וגם בס׳ ש״ה וכאן אין להאריך: