פרי מגדים על אורח חיים, משבצות זהב לג:ג

ראשון עט״ז הנה המעיין בב״י כאן הוא כך דבגמ׳ מנחות ל״ה א׳ חילופי גירסאות לרש״י ורא״ש עתיקתא עדיפי ולרי״ף ור״מ חדשים עדיפי. ואמנם בפירוש הסוגיא רש״י ורא״ש ורי״ף שוין דאיירי בנקרע עור בתים ור״מ פ״ג מה׳ תפילין הי״ח מפרש בתפירות (כמ״ש המחבר בס״ב) ופסק המחבר הגירסא כרי״ף ור״מ לגבי הרא״ש (ככלל שלו) ובפירושו כרי״ף ורא״ש. ובפירוש זה כנג״ד זה וזה שלא כנג״ד זה יש ב׳ פירושים פי׳ א׳ ברש״י ב׳ חומרות א׳ כל ששני בתים זה אצל זה קרועים פסול ולא מיכשר אלא א׳ וג׳ (ולשון זה כנג״ד זה ל״ד דנגד משמע באויר א׳) וחומרא שנייה דשלש אפי׳ בכ״ל עני״ן פסול הן חדשות וישנות דאל״כ רק אחדתא לרש״י ורא״ש ובעתיקתא לרי״ף ור״מ מאי איריא שלש שתים נמי בהכרח ב׳ בתים זה אצ״ל זה פסול (כקושיית הב״ח יע״ש) ולפירוש השני ב׳ קולות א׳ כל שאין ב׳ קרעים באויר א׳ כשר. שנית י״ל בעתיקתא שלש כשרים (לרש״י ולרי״ף בהיפוך) ובחדתא קאמר ולא ק״מ קושיי׳ הב״ח ואמנם קולא שנייה אינה דבלא״ה מוכח כן בגמר׳ דאמר חדתי נמ״י לא אמרן כו׳ מלת נמי יורה דר״ח קאי נמי אעתיקתא (לרש״י ולרי״ף בהיפוך ועב״ח ודרישה ותבין) ומ״מ יש לחומרא לשון שני דשלש דפנות אפי׳ בית אחד שלם פסול ולשון ראשון כל שבית א׳ שלם וראשון מחיצה בפנים נקרע ושלישי ב׳ צדדין אפ״ה כשר וא״כ ראוי לנו לחוש לחומר ב׳ פירושים שלש דפנות פסול כפירוש שני וב׳ בתים רצופים ב׳ דפנות פסול וזהו שכתב המחבר תחלה זה אצ״ל זה ואח״כ זה שלא כנגד זה ראשון ושלישי והשמיט מלת כגון בעור (עב״ח בדקדוק הטור מלת אצל ומלת כנגד) א״א לומר תפס קולת שני הפירושים אלא תפס חומר שני הפירושים דכל שנקרע ב׳ בתים פסול וגם ראשון ושלישי דכשר לחוש לפירוש השני דשלש דפנות נמי פסול הוא וז״ש שלא כנג״ד זה והבן וז״ש הט״ז משמ״ע כו׳ דל״ת ראשון ושלישי אפי׳ שלש דפנות כשר וז״א וכדכתיבנא: