פרי מגדים על אורח חיים, משבצות זהב שכח:ו

שוחטין עט״ז עמ״א אות ט׳. ומ״ש על כל טפה בב״ח כתב על כל רביעית א״י דמגע עכו״ם מדרבנן הוא ול״ש מלקות ומ״מ י״ל ח״ש בדרבנן נמי לוקה מ״מ ודוקא כ״ש ממש אין לוקה מ״מ עיין פ״ח מחו״מ ובכסף משנה בזה. ומ״מ כיון דרבנן הוא אין דומה לנבילה ושבת ומה״ט ב״פ דכוותיה:

פשיטא לי מומר לחלל שבת פרהסיא ועכו״ם או מומר להכעיס לד״א אין מחללין עליו שבת ומורידין ולא מעלין נמי אין מחללין עליו שבת. ספק תורה ודאי דרבנן מאכילין אותו הקל תחלה היינו ודאי דרבנן דאף אם נימא דספק מ״ה שריא מ״מ יש בו לתא ד״ת ועסי׳ תקצ״ה בתקיעות ספק תורה חומרא ודאי דרבנן לכ״ע מברייתא ר״ה. ובחולה שאין סכנה תליא בפלוגתא להרמב״ם והראב״ד ז״ל דספק מ״ה שריא שרי לחולה שאין סכנה ולמ״ד מ״ה אסור לחולה שאין סכנה הדמיון בזה ספק ערלה בא״י וערלה ודאי בח״ל למ״ד דרבנן עדיף ודאי דרבנן ואי ליכא שרי ליהנות. וכמו כן באכילה שלכ״א עי״ד קנ״ה הא דרך אכילה אף איסור דרבנן אסור לחולה שאין סכנה כ״א הנאה הותר יע״ש לבד בישולי עכו״ם הותר לחולה שאין סכנה כמ״ש הב״י כאן ובי״ד קי״ג סי״ו שאיסורו קל אבל סתם יינם כבסי׳ קנ״ה שם אוסר כ״א להנאה ובתשובה סי׳ קכ״ד מתיר קצת בשתייה אבל משמע שדברי הג״ה עיקר ע׳ בכללי או״ה בפריי לי״ד וכדבעינן למימר לקמן אי״ה במ״א אות י״א וכאן אין להאריך:

עוד אבאר לך דבש״ע לחולה שאין סכנה שהותר דוקא בשבת וכמו שנראה מלשון רשב״א הובא בב״י ובר״ן פ׳ אין מעמידין דלא רצו להחמיר בו יותר ממעשה שבת הא בחול כה״ג באין ישראל י״ל דבש״ע אסור לחולה שאין סכנה ובי״ד קי״ג דמתיר לבריא כה״ג בשבת דיש היכרא הא בחול אף לחולה אסור באין סכנה. ולענין ברכה באכילת איסור עסי׳ קצ״ו ט״ז א׳ ור״ד אות י״ב ומ״א אות כ״א בסכנה מברך עליו ומשמע בש״ע בשבת לחולה שאין סכנה או יי״נ סתם בזה״ז להר״ב בתשובה דמתיר לחולה שאין סכנה מברך עליו ג״כ דחד טעמא הוא הואיל ובהיתרא קאכיל אבל מאכל איסור דרבנן לחולה שאין סכנה שלא כדרך אכילה כבסי׳ קנ״ה בי״ד בש״ך י״ד אין מברך כלל יע״ש: