פרי מגדים על אורח חיים, משבצות זהב שכח:ב

או עט״ז עמ״א אות א׳ ומשמע כל מה שמוזכר בסעיף זה והוא מגמרא אף שרופא או חולה אומרים א״צ אין שומעים להם כמ״ש הב״ח בצפידנ״א עמ״א אות ב׳ ששקר אומרים מאחר שבגמרא אמרו דיש סכנה ולא אמרי׳ נשתנה הזמן ומכה של חלל דאמרו בסתם מחללין דמסתמא יש פ״נ הא כשאמרו הרופאים וחולה שא״צ לא ועיין פסחים כ״ה ב׳ חולה סכנה מותר באיסורי הנאה ובאין סכנה שלכ״ה שרי וע׳ פ״ה מיסודי התורה ובי״ד סי׳ קנ״ה בש״ך אות י״ט אפר איסורי הנאה מותר לחולה שאין סכנה דהנשרפין אפרן מותר צ״ע דאפר חמץ בחרכו לאחר זמנו נמי לשתרי לחולה שאין סכנה דלאו דרך הנאה הוא וכל שהוא שלכ״ה שרי אף לאין סכנה כמבואר. גם מ״ש מחמץ בפסח משש עד הלילה י״א דמ״ה מותר ורק מדרבנן עמ״ל פ״א מחו״ח בשם הרלב״ח. ונ״מ להקל תחלה יע״ש והדברים ארוכים אין מקומם פה ואי״ה בה׳ פסח יבואר עוד: