פרי מגדים על אורח חיים, משבצות זהב שכח:א

אומר עט״ז האריך לחלק בין מסייע בשעה שעכו״ם עושה מלאכה אין בו ממש ושרי אף כשעושה איסור תורה כמ״ש המ״א באות י״ו משבת צ״ג א׳ ובתוס׳ שם ד״ה אמר דאף באיסור תורה מסייע אין בו ממש וכשר עבודתו (ובסמוך אי״ה יתבאר דאפשר דיעבד כשר לא לכתחלה) אבל כשמסייע מקודם עכו״ם אז באיסור תורה לוקה כמו מקיף וניקף בדרבנן גם כן אסור ועי״ד קצ״ח אות כ״א ובנה״ך דשאני התם דכתיב לא תקיפו הניקף והמקיף במשמע יע״ש והט״ז אפשר סובר דילפינן מהתם לכ״ה דמסייע כי הא מקודם שעושה אחר המלאכה יש בו איסורא:

ודע דמה שמנו בכלל מחללין הוא ספק בעיא דלא נפשטה עמ״א א׳ ונ״מ אף דקיי״ל אפי׳ הרבה ספיקות מחללין שבת כבסי׳ שכ״ט ס״ג מ״מ אם יש אחד שודאי מסוכן עפ״י הרופאים וכדומה וזה ספק ורפואה א׳ אין מספקת לשניהן הודאי דוחה הספק:

אמר ההדיוט הכותב יש לי בענין זה כמה דברים פרטיים אמרתי להעתיקן פה בקוצר פשיטא לי דאיש ואשה שווין לפיקוח נפש ואף תינוק בן יומו וא״י אם כלו חדשיו מחללין שבת כמילה רוחצין דאזלינן בתר רובא וולד קיים ואפי׳ ספק דוחה שבת וע״כ דמי לאשה בכל מילי. וולד מעכו״ם ושפחה כמותה ועל העכו״ם אין מחללין. ויש לספק עובר אי מחללין עליו שבת באין סכנה לאם עח״מ תכ״ה בסמ״ע אות ח׳ שאין שם נפש עליו צ״ע דא״כ למה תלה הר״מ ז״ל במעי׳ דהוי כרודף ורודף אין כי זה טבעו רק שאין שם נפש ודמי וולדות שאין חייב מיתה ואין ישראל נהרג על עוברין הא איסורא יש והמפשיט ידו למעי אשה והרג עובר שבמיעיה י״ל חייב מיתה נטילת נשמה רוב נשים מתעברות ויולדות וולד קיימא כדאיתא ביבמות וסוקלין ושורפין על חזקות וכ״ש רובא. ועי״ד רס״ו בש״ך אות ט״ו דספק ב״ש או ח׳ מוהלין ממ״נ ואין מחללין שבת עליו. ואף דספק פ״נ דוחה שבת זה אתרע דרוב אין יולדות לשבעה ועדיין צ״ע גם בזה. וע׳ כ״מ פ״א מה׳ רוצח הלכה ט׳ כתב שהוא כרודף דלאו רודף ממש דהא מסיק בסנהדרין דף פ״ב ע״ב משמיא רדפי לה ורש״י שם פירש דבמעי אמו לאו נפש מיקרי וז״ש הסמ״ע. וי״ל כ״ז שלא יצא לאויר העולם בספק הוא אם הוא וולד קיימא ואין ספק דוחה ודאי גם חייה קודמים לחייו כדאיתא פ״ז דאהלות מ״ו דהיא נפש חשובא יותר שההורגה חייב מיתה משא״כ נפש העובר ועדיין צ״ע ומ״מ י״ל דאם תפיל יש חשש סכנה לה ומחללין שבת בשבילה:

עיין במ״ל בהלכות שבת פ׳ כ״ד הלכה ז׳ ברודף אחר חבירו להרגו בשבת ניתן להצילו בנפשוורודף אחר ח״כ נסתפק לרבנן דר״י יע״ש וי״ל גם רבנן מודים דמסרה נפשה וסוברים דאפגמא ג״כ קפדה. (מ״ש רש״י דנעשית זונה להר״מ חייבי לאוין השוין בכל נמי זונה פח״י מהא״ב רק הוולד אין ממזר וצ״ע ביבמה לשוק כה״ג אין מקומו פה) גם מ״ש המ״ל פ״א מהלכות רוצח הלכה ט״ו בנרדף שהרג להמציל דנהרג עליו יע״ש וע׳ ירושלמי פ״ה סנהדרין ופי״ד שבת יע״ש ויש לספק ברודף אחר אחותו ממזרת דלית פגמא דוולדה בלא״ה ממזר ואין ראויה לבוא בקהל וגם כבר נעשית זונה מביאה אחרת אי ניתן להצילו בנפשו ואם נאמר דמסרה נפשה לקטלא בח״כ אפ״ה אם אומרת הניחו שלא יהרגנו גם בספק א״א שיש ב׳ כתי עדים או באופן אחר שהוי ספק תורה ורודף אחריה אם ניתן להצילו בנפשו ונ״מ בכל זה אם נפל גל עליו וכדומה בעת רודפו וכמ״ש המ״א בשכ״ט אם חייב מיתה אין מחללין שבת עליו דל״ד מחתרת ה״ה כל כיוצא בזה. ועמ״א אות א׳ ואי״ה שם יבואר עוד: