פרי מגדים על אורח חיים, משבצות זהב שכה:יב

עשה עט״ז הביא משנה שבת דף קנ״א א׳ דאמרינן שם בעומד באסרטיא כו׳. ועיקר כוונתו ~להוכיא~{להוכיח} דהרא״ש סובר כסמ״ג בס״ז באות ה׳ שדעת הרא״ש בספק להתיר ואין חילוק בין איתעביד מלאכה ד״ת או דרבנן מדהשמיט הא דעולא ובין הפי׳ כרמב״ם ובין כרש״י דארישא קאי לא היה להשמיט דבצנעא בא״י ימתין כ״ש בפרהסיא לעכו״ם א״צ כ״ש (בב״י כפי הנראה ט״ס) אלא דסובר דכל זה לרב אבל לשמואל מקילין בספק א״צ כ״ש בתחומין ה״ה במלאכה ד״ת א״צ כ״ש בספק. והרי״ף בגירסא שביד הט״ז הביא הא דעולא היינו ארישא אי צריך כ״ש אבל הרא״ש השמיטו דפסק בפי׳ כשמואל כפירש״י חיישינן לקולא משא״כ הרי״ף פי׳ חיישי׳ לחומרא שפיר הביא הא דעולא וארישא כאמור וכדמות ראיה מדכתב הרא״ש הכי נמי כ״ש אהייא קאי אי לא אחלילין משמע דהוכיח כן לעצמו ומה קושיא דאסיפא פריך הכ״י נמ״י כמו עשה לעצמו כ״ש ש״מ אף מלאכה ד״ת תלינן לקולא ומ״מ מ״ש בספק לקטן היום סובר הרא״ש דא״צ כ״ש קשה דביצה כ״ד ב׳ הביא הא דרב פפא אם יש מאותו המין במחובר אסור כ״ש בספיקא וכמ״ש הרר״י והביאו הר״ן שבת קנ״א דרכו להביא היום ושאני ארון וכדומה וצ״ע כעת ובי״ט כה״ג בי״ט ראשון בו ביום בארון י״ל דלהרא״ש בספק אוסר ולערב א״צ כ״ש בספק מלאכה ד״ת ומ״ש מלאכה ד״ת במת אי הוי משאצ״ל איכא לעיונא ביה ואין להאריך בכאן בב״ח מ״ש דצידה לעכו״ם אסור לכל כ״ש צ״ע דלערב מותר מיד כבס״ה יע״ש: