פרי מגדים על אורח חיים, משבצות זהב שכה:יא

אבל עט״ז משמע דסובר שהב״י בספרו הארוך הביא דעת המ״מ והר״ן דרבא מודה לאביי שלא בפניו שרי היינו אף שיודע שישראל צריך לו ובפניו דאסור כשיודע שצריך לו ומ״ש הב״י וכן בדין לפי שיטתו היינו דמוכרח הוא דאי שלא בפניו אפי׳ יודע שרי והב״י סובר דרבא חולק אאביי וכל שמכירו שלא בפניו נמי אסור כל שיודע שישראל צריך לו הא לא״ה שרי בין בפניו ושלא בפניו דאל״כ היה להמחבר לבאר ולחלק בין בפניו ושלא בפניו אלא דמודה להמ״מ דכל שא״י אם צריך שרי אף בפניו ומכירו וכל שיודע שצריך לו אף שלא בפניו אסור כרבא דחולק על אביי ומ״ש הב״י דעכו״ם שצלה דג אסור דמרגילו לשבת הבאה היינו סתם דג מליח כל אדם תאב לו וכידוע שצריך לישראל ועמ״א אות כ״ח משמע שיש לו שיטה אחרת בדברי הב״י ואי״ה שם יבואר. ובעיר שרובה עכו״ם דשרי עסי׳ תקט״ו במ״א כ״ב דמן הסתם אין לחוש שמא ירבה בשבילו משמע קצת כל שלא בפניו וא״י אם צריך לו שרי ואפשר רוב עכו״ם עדיף טפי דאדעתא דרובה מביא ואין חושש כלל על ישראל אם לא בידוע שמרבין בשביל ישראל ואי״ה שם יבואר עוד:

וליקח מעכו״ם מים חמין בשבת לט״ע וקאווי ולערות על ט״ע מכ״ש וכדומה דלית בישול בעיר שרובה עכו״ם אם העכו״ם מרבים בודאי בשביל ישראל אסור עסי׳ תקט״ו במ״א אות כ״ב וכ״ש כשלוקח מעות בעד המים: