פרי מגדים על אורח חיים, משבצות זהב שכג:ב

ולא עט״ז האריך ולשיטתיה באות הקדום דודאי במדה אף בלא סכו״ם כך וכך כו׳ נמי אסור וההפרש שיש בין דמים למדה לכאורה דהלוקח אין עובר דאומר ומודיע כמה צריך לו והמוכר ממילא מונה לו אבל מדת הלח והיבש שמדקדק במדידה על המוכר האיסור ועמ״א אות ב׳ דבס״א ההיתר למוכר שלא יצמצם ובס״ד ההיתר ללוקח וא״כ ודאי באין מצמצם ומוסיף מעט או חסר מעט וכ״כ הלבוש שהרתיחה למעלה ואין ממתין עד שיכלה זה ההיתר למוכר. אבל משמעות לשונו של הט״ז משמע אף על הלוקח האיסור במדידה דמה״ט לא גרסו התוס׳ ביצה כ״ט ב׳ ד״ה שלא סכום מדה דאף בלא סכום אסור ללוקח להזכיר מדה ול״ד לסכום מקח שמודיע בדינר אגוזים שידוע כמה רוצה וכמה צריך לו. וע׳ לבוש משמע שמחלק בין מדת הלח דצריך כיון ומדידה אסור להזכיר שם מדה משא״כ במדת היבש אגוזים וכדומה יע״ש:

ודע דמה דאמרינן בגמ׳ שם כ״ט א׳ כלי המיוחד למדה מחולקין רש״י והר״מ ז״ל עב״י שבפי׳ המשנה מפרש מיוחד שנעשה בדיוק ואומד שלא נעשה בדיוק ולפ״ז אף שחזר בחבורו פ״ד מי״ט הכ״א ופסק כרבא מ״מ לא חזר מפירושו מיוחד באפשר שעדיין לא מדד הא מודד בו בכלל שלא יזכיר שם מדה וצ״ע:

ומדברי הע״ש למדתי שמ״ש הר״ב וכן סכום מדה דשפיר גרס בברייתא והיינו שמזכיר לו כך וכך כלים לקחתי תן לי עוד כך כלים ויהיה ס״ה כך וכך אסור הא לא״ה שרי והיינו לומר מלא לי כלי זה עשרה פעמים דשרי אבל שם מדה להזכיר בפי׳ תן קווארט או חצי אסור בלא סכום. ובמ״ש במשנה אומר אדם מלא כלי אבל במדה בלא סכום אסור והא דלא מפרש המשנה אבל לא במדה לשפוך מכליו של מוכר ללוקח דאאומר קאי אבל במדה אסורה להזכיר שם מדה אפילו הולך עם הכלי אסור. ואפשר מש״ה נקיט במשנה לחבירו ובר״מ לחנוני ובמ״מ משמע דגרס כן במשנה לחנוני כי בע״ה מסתמא אין נותן כליו להוליך לחבירו כ״א אין לו רק לצורך תשמישו ובחנוני משכחת לה שיש לו הרבה כלים או להיפוך כי החנוני אין שואל כליו להוליך הלוקח לביתו כי יבאו לוקחים רבים ושופך לכ״א אבל בע״ה אפשר ישאל לו לצורך שעה:

ועם זה יתיישב בירושלמי גרס במשנה א׳ אומר לחנוני (והוא גי׳ הר״מ כמ״ש המ״מ) ובמשנה ב׳ אומר לחבירו ובבבלי הדבר בהיפוך. ושם בגמ׳ א״ר הונא או חסר או יתר היינו אף ששופך לכליו שרי בהן חסר ויתר שאומר הלוקח והמוכר עושה כן. ושם ר״א אמר לזעירא בר חמא מלי לי ההן מנא ולמחר אין מכילין ליה דר״ה מפרש וכמ״ש בס״א. והגאון המפרש (בד״ד) פירש אבל לא במדה שלא ימלאנו ממש א״כ רי״ד אסר לא ימלאנו אם חסר ויתר למה ואמאי לא כמ״ש וי״ל גם מ״ש ולמחר מכילין אף זה אסור אמאי לא כפשוטו להיתרא וכמ״ש המ״מ וכמ״ש המחבר בס״ב כאן והא דקשיא ודבר דבר שאסור לומר למחר אעשה חפץ פלוני האסור בשבת י״ל לצורך שבת שרי כמו פוסקין צדקה עסי׳ ש״ו וש״ז וצ״ע: