פרי מגדים על אורח חיים, משבצות זהב לב:ד

או עט״ז עיבוד ס״ת מהני לכל (ולא הוה הורדה דהזמנה לאו מילתא הוא ומותר עכ״פ מקדושה חמורה לקלה ולא בחול עסי׳ מ״ב ובמ״א כאן אות יו״ד) ותפילין מתני למזוזה ומזוזה רק למזוזה. והנה יש להסתפק אם עיבד קלף לעור לבית ש״ר דכתיב בו שי״ן דהוי ממש כקדושת תפילין עצמן אם מהני לכתוב פרשיות עליו עי׳ לקמן סעיף ל״ז די״א דא״צ עיבוד לשמה א״כ אף מעבדין לשם בית ש״ר כמאן דליתא דמי עב״י כאן דלמאן דאמר מזוזה א״צ עיבוד דכמאן דליתא דמי. ואם עיבדן לשם רצועות פסול לפרשיות דחמורה ולעור בתים י״ל נמי דפסול אם עשה אח״כ קלף מהן קדושתן חמורה מרצועה ואי״ה בסי׳ ל״ג ס״ג יבואר עוד:

מ״ש הב״ח אהא דפריך בהקומץ תפילין שבלו אין עושין מזוזה דלמא במשרטט דלא מהני שיטוט דתפילין דא״צ לשרטט דמזוזה משמע שרטוט לשמה בעינן ובי״ד רע״א פסק הטור דא״צ שרטוט בס״ת לשמה הביאו הש״ך שם ב׳. וא״ל במזוזה לכ״ע בעינן שרטוט משא״כ בס״ת נחלקו בה כמבואר בי״ד רע״א ורפ״ח הא בב״י שם ברע״א דקיי״ל כרבא הזמנה לאו מילתא (היינו כה״ג שאין עושה מעשה חשוב כ״א שרטוט בעלמא וא״ש אף לפיר״ת דקיי״ל צריך עיבוד לשמה שזה מעשה חשוב מהני יותר מהזמנה משא״כ שרטוט הוי רק הזמנה וא״צ בה) וא״כ אף מזוזה א״צ שרטוט לשמה. נמצינו למדין ג׳ שרטוטין יש תפילין א״צ שרטוט ואם עבדו עור לס״ת ונמלך ושרטט לשם תפילין ואח״כ נמלך בס״ת כשר כי א״צ לשמה אבל שרטט אפי׳ לס״ת ואח״כ נמלך למזוזה להב״ח פסול דסבירא ליה מזוזה צריך שרטוט לשמה ולדידן כשר. ואפשר א״צ שרטוט לשמה היינו סתמא הא שלא לשמה גרע. ועמ״א אות יו״ד מ״ש על באר הגולה אות רי״ש אי״ה. ויש שרטוט ד׳ בגט באה״ע קכ״ה ב״ש אות יו״ד בשם רש״י מנחות דשרטוט בגט ד״ת ועי׳ לבוש י״ד רפ״ח בשרטוט תפילין הלמ״מ הוא: