פרי מגדים על אורח חיים, משבצות זהב לב:כה

חוץ עט״ז. הוסיף מלת מ״ט פסול אם עשאה לוהיה אם שמוע פתוחה (בב״י רק מ״ט אם שינה פסול) כי לשמע סתומה כ״ע מודים דפסולה אף שאין סמוכה לוהיה כי יביאך כי אין הפרשה שלפניה לב״ד עושה לשמע פתוחה רק התחלתה בראש השיטה (לשיטת הר״מ ז״ל שהיא עקרית כמ״ש באות כ״ו אי״ה) וא״כ בתפילין ג״כ ראוי שתהיה פתוחה ומזוזה נמי דסתומי״ת כשירה אוהיה אם שמוע לחוד קאי עיין מ״מ פ״ה מתפילין הא״ב וי״ד רפ״ח סי״ג. ומ״ש ליישב ממנחות ל״ב א׳ הנה תראה שדברי האדון ז״ל בנויה על אדני פז כמו שאגיד. כי שם ע״ב פריך הא מורידין עושין והא מזוזה בעי שרטוט ודוחק לשנויי דלא כהלכתא והא ס״ת בעינן שרטוט כמ״ש הר״ם ז״ל בה׳ ס״ת פ״א הי״ב דאפילו הלמ״מ הוא ונימא משום ס״ת נקיט אין מורידין טעם שוה לשניהם (עיין תוס׳ ד״ה הא) אלא דע״כ המקשה דפריך מס״ת ותפילין לוהיה אם שמוע דכאן סתומה וכאן פתוחה ופירש״י ד״ה הכא בספר תורה והא במזוזה (לשלול קושיית הט״ז דקשיא מספר תורה) ואיך הונח לו דשמע והיה אם שמוע רחוקים הם זה בואתחנן וזה בעקב עתוס׳ שבת פ״ט ב׳ ד״ה הא ובמנחות ל״ב א׳ ד״ה דלמא וצ״ל דהיה סבור דוהיה אם שמוע בתחלת עמוד ויכתוב שמע ובהכרח כתבן הפרשיות שלא כסדרן כשר רק תיבות פסולים (עט״ז י״ד רפ״ח ג׳ ור״ץ א׳) והתרצן משני רק להשלי״ם היינו דלא קאי כ״א שמע בסוף עמוד ומשלימ״ה. או כמ״ש התוס׳ כפירש״י דתופרן יחד וכשר והנה לר״מ ז״ל תרוייהו ליתנהו שהרי בפ״ח ה״א תפרן או הקדים פרשה לפרשה פסולה וע״כ סבור המקשה דאס״ת ודאי יש בלא״ה טעם דאין עושין רק נקיט טעם שוה לשניהם א״כ לשיטתיה מוכרח הוא דעיקר קושיא מתפילין דתפילין ג״כ בעינן והיה א״ש סתומה דוקא ושם ע״ב ג״כ דפריך שרטוט מתפילין דס״ת בלא״ה אין עושין דרחוקים הם ותפרן פסולה ולהשלים דוחק הוא בעיניו כיון דבאמת אף פתוחות יע״ש ולהכי פריך ליה ומשני תנאי הוא ואין כ״כ דוחק כמו להשלים ועי״ד רפ״ח בש״ך אות א׳ והבן:

שאלה סופר כתב והיה כ״י בחוזק יד הוציאנו ה׳ וראה שאם יכתוב ממצרים לא יהיה חלק ט׳ אותיות ושמע פתוחה בראש השיטה דוקא יראה דתולה תיבת ממצרים למעלה ויהיה חלק ט״א דהא דאין תולין משום שלא כסדרן עכ״מ מתפילין עט״ז אבל כסדרן חולין עיין מפרש (כ״ד מגילה דף ו׳ א׳) בירושלמי כתב חולין כסדרן והעיקר כר״מ ז״ל דפתוחה בעינן בראש השיטה כמ״ש באות כ״ו וצ״ע: