פרי מגדים על אורח חיים, משבצות זהב שיט:א

לאכול עט״ז אף המחבר מודה דלא לבד ל״ד אלא באותו סעודה מיקרי לאלתר ודוקא לבו ביום אסור עיין שבת ע״ד. ומ״ש על אביי תמה עליו דכי מותר לאפות ולבשל בו ביום ולענ״ד אינו קושיא דעולא דאמר בורר לבו ביום ולמחר חייב חטאת וסתם בורר בנפה וכברה שפיר פריך וכי מותר לאפות לבו ביום ואף לאלתר חייב בנפה. משא״כ רב יוסף אמר בורר ביד ובקנון לא יברור ובנפה חייב וע״ז אמר אח״כ אביי בורר לאלתר והיינו ביד דנפה לאלתר ממש נמי חייב כמ״ש התוס׳ ע״ד א׳ ד״ה והתניא וכדבעינן למימר לקמן אי״ה ולבו ביום ביד נעשה כאוצר ואמאי לא בו ביום ביד פטור ואביי ולמחר חייב חטאת דבנפה ודאי חייב לבו ביום וכי מותר כו׳ אבל מלאכה היא כפירש״י משא״כ ביד וע״ז תי׳ דע״כ בו ביום חייב ביד דאל״כ בורר לאלתר ביד פשיטא דהוי גזירה לגזירה. ומ״מ קשה דלאלתר היינו קודם סעודה שעה מה לאותה סעודה ודאי איצטריך לאשמיעינן דשרי לכתחלה:

והוי יודע בקנון ותמחוי לברור פחות כגרוגרת חצי שיעור אסור אטו נפה וכברה דח״ש אף בשבת הוי מ״ה לא מדרבנן דליהוי גזירה לגזירה וערש״י שם ד״ה וכי מותר לאפות דח״ש אסור מ״ה יע״ש ואני העני תמה מ״ש בשו״ת ח״צ סימן פ״ו נראה דספוקי מספקא ליה אי ח״ש אסור מ״ה בשבת די״ל דוקא במ״א (ובמ״א כתבנו דיש תבלין לזה אם נאמר חזי לאיצטרופי כזית כא״פ) והלא מבואר כאן כן עמ״ש בפתיחה כוללת ואי״ה בפתיחה לה״ש יבואר עוד ועם זה אני אומר באולי ליישב הא דפריך וכי מותר לאפות פחות מכשיעור ולא הזכיר בישול ולעיל הזכיר וכי מותר לאפות ולבשל לבו ביום מפני שי״ל דפחות מכשיעור יצויר דמותר לבשל בשבת כמו שאגיד כשיש לו חולה ומרבה לבריא פחות מכשיעור קודם שיתן על האש בקדירה למ״ד דרבנן בח״ש הוי גזירה לגזירה ועסי׳ שי״ח במ״א וי״ו וב״י שם אם נאמר דח״ש בשבת דרבנן מש״ה פריך מאופה ולא מוקי לה בקנון ותמחוי דפחות מכשיעור מותר וכשיעור פטור ונפה חייב דמידי קנון ותמחוי תנן ואין להאריך: