פרי מגדים על אורח חיים, משבצות זהב שיח:ו

אם עט״ז עב״ח ותוכן הדברים בפסחים מ״א א׳ מדמה פסח למצה לרבי יוסי צלאו ובשלו חייב דבישול מבטל כמו דמבטל בישול לאפיי׳ ועולא אמר אף לר״מ דבשל מבושל גלי קרא גזירת הכתוב ולדעת התוס׳ שם ד״ה עולא דלטעמי׳ כו׳ אבל לדידן דשלקות פה״א ובישול לא מבטל ודאי דל״ד פסח למצה דמצה לאו מטעם בישול לרבי יוסי כ״א דטעם מצה בעינן לחם עוני ובנתבשלה אח״כ מצה עשירה הוי ופסח ע״כ מבשל מבושל אף לר״י אם כן בשבת אין ראיה כלל לא ממצה ולא מפסח כאמור. כתב הט״ז דבשבת נמי יליף ר״א ממצה הואיל דחזינן בישול מבטל טעם אפייה ממילא לענין שבת מלאכת מחשבת כו׳ אסור מ״ה וזה בישול אחר אפייה אבל בישול אחר צלייה י״ל דאין מבטל בישול לצלייה לתוס׳ שם דדחי׳ דטעם מצה שייך לפסח לצלאו ג״כ וי״ל אף לתוספות לאו כוונתם דבישול אין מבטל טעם צלייה אלא דמה בכך דבמצה לחם עוני בעינן פסח רק צלי בעינן ואף דלית טעם צלי בבשלו אח״כ שפיר דמי אבל הרא״ם יש לו ראיה מפסח ג״כ דבישול מבטל טעם צלייה מדלא דחי בפסחים ותסברא לרבי יוסי דמבושל מבטל טעם אפייה משא״כ פסח ש״מ דלר״י פסח ומצה חדא הוא או דבישול מבטל לגמרי או דמבטל עכ״פ הטעם וממילא פסח טעם צלייה בעינן כמצה א״כ בשבת אסור עכ״פ מדרבנן זה תוכן כוונתו ועב״ח:

פשיטא לי מליח כרותח כבוש כמבושל רק להפליט ולהבליע הא לענין שבת אם בישל כבשין אח״כ חייב מ״ה אף שראוין לאכילה לגמרי חיין ופירות שטובין חיין כמבושלים או יותר יש בו בישול כבסי׳ רנ״ד ס״ד ומ״א י״ד ולקמן סי״ד ומ״ש הר״מ ז״ל פ״ט ה״ג דבר שאין צריך בישול כלל פטור א״א בקיאין איזו הוא הא דבר דשייך ביה בישול כפירות שטובין חיין יותר ממבושלים דלברכה שהכל בשבת חייב חטאת דמ״מ מבשל הוא אם רוצה וניחא ליה בכך ואם אין ניחא ליה מקלקל ופטור אבל אסור נסתפקתי בישול בחמי טבריא ותולדות חמה אם מבשל אח״כ בחמי אור אם חייב ויראה דפטור הוא דכבר נתפעל בבישולו ואפשר מותר לגמרי. עמ״ש אי״ה באות שאח״ז: