פרי מגדים על אורח חיים, משבצות זהב שיח:טו

בטל עט״ז ולדבריו ז״ל בחצי זית בשר כשר נפל לס׳ חצאי זיתי גריסין ואח״כ נפל חצי זית נבילה דנ״ט עכשיו דאסור ועי״ד מזה דחיך אוכל יטעם ושם הארכתי ועא״ר כאן אות כ״ד מזה:

ולענין מי ט״ע בשבת שמטמינין מים חמין באופני ההיתר המבוארין ברל״ג יע״ש ובשבת לוקחין מכ״ר ושופכין על צוקר ונותנין שם חלב קר וטובלין בו פת וכדומה יש בו מהעיון כמו שאגיד. העלים של ט״ע אם נותנין בכ״ר נאסר הכל דנרגש הטעם ואם יש ששים ואין נרגש הטעם לח הוי דשיל״מ לכ״ע דלא מיתקן בכך עסי׳ תקי״ג ס״ג ואם עירו על העלים מע״ש והוריקו המים שלא נשאר כלום י״ל ביבש אין בישול אחר בישול. והחלב הקר בכ״ש אין איסור ובכ״ר או עירוי אסור בלח ונצטנן כבס״ד אבל משום צביעה אין צביעה באוכלין ולא במשקין כבסי׳ ש״ך סי״ט וך׳ דאין צביעה באוכלין וה״ה במשקין כרכום בתבשיל רוטב עד״מ שם. אבל אם ניחא ליה בכך מתכוין להיות צובע י״ל אף באוכלין ומשקין יש בו משום צובע מדרבנן ואף מ״ה שוחט חייב משום צובע דליזבנו מיניה ואי״ה שם יבואר. וצוקר אין בישול אחר בישול ולטבול פת למאן דאוסר בס״ה בכ״ש אפשר דאין לחלק אף בכלי גו״ד כ״ז שיס״ב יש להחמיר ועיין הלכות פסח סימן תמ״ז במ״א ט׳ משמע דיש לחלק בין כלי שני לכלי גו״ד דאפי׳ עירוי מכ״ש אין אוסר בצונן כ״ש כשכבר הונח בכלי שלישי די״ל דמותר לטבול פת בתוכו:

והוי יודע דלפי הנראה ממרוצת דברי המ״א שם הטעם דכ״ש אין מפליט היינו טעם לאסור בס׳ הא משהו פולט ומש״ה בפסח עצמו אסור א״כ כל הדברים שהם במשהו דשיל״מ נמי יש להחמיר בכ״ש ולפ״ז אם בישל בשבת דאסור ונפל אח״כ לכ״ש במינו דשיל״מ במשהו יש לאסור אף בכ״ש דמפליט ומבליע משהו מיהו י״ל משום חומרא דחמץ דוקא עמ״ש בפריי לי״ד ס״ח ובשאר דוכתי ואי״ה לקמן יבואר עוד: