פרי מגדים על אורח חיים, משבצות זהב שיח:א

מותר עט״ז הנך רואה דע״י ישראל אף מבשל בחמי טבריא א״צ כדי שיעשו דוקא על ידי עכו״ם קל אמירה בעיניו ועיין לבוש כתב דבאיסור דרבנן כו׳ אבל באיסור תורה כו׳ משמע הא בדרבנן צריך כ״ש ולא משמע כן מפוסקים משמע ודאי דבו ביום בשוגג אסור אף במלאכה דרבנן על ידי ישראל כמו בעכו״ם ול״ת עכו״ם חמור דקל בעיניו ועמ״א ב׳ דאף לרש״י א״ש כאן דאל״כ יהיו דברי המחבר סתורין מכאן לתקט״ו ס״א דשם פסק כרש״י דיהנה ממלאכת שבת מש״ה אסור לאחרים וליל שני מותר עמ״א שם אות גד״ה ואי״ה יבואר במ״א כאן ב׳ ובתקט״ו מזה ומ״ש הר״ב וה״ה שאר מלאכות צ״ע לכאורה דזה למאן דפסק כר׳ מאיר בשוגג בו ביום מותר אז י״ל לחלק בין עשה מלאכה שאפשר ליהנות בלא״ה כמבשל דראוי לכוס ובין נר שהדליק נהנה גדול הוא אז יש מחלוקת אי שרי מיד בו ביום משא״כ למאן דפסק כר׳ יהודה לדידן ודאי למ״ש פשיטא שאין חילוק בין שאר מלאכות למבשל כמו שיראה הרואה בב״י שעשה כלומר עמ״ש הטור ויראה לי כו׳ ועב״ח מ״ש דשוחט מוקצה קשה דנר שהדליק ל״ש מוקצה דמותר בהנאה כ״א הטעם דנהנה גדול הוא דבלא״ה לא היה ראוי כלל אז י״א דאסור. (ומש״ה כתב בספר התרומה שוחט ונר לומר דכמו נר רק מטעם נהנה ה״ה שוחט ונ״מ בחולה שנחלה היום דלא הוי מוקצה דלא דחאו בידים עב״י שם) עוד יש להסתפק הא דפסקינן כר׳ יהודה אם כתי׳ הר״ן ז״ל בתי׳ א׳ דהלכה כר״י ומבטל בששים דבר שבישל בשבת הוי מבטל איסור דרבנן ואסור או הטעם דשכיחי גבן ע״ה ולא איסו גמור מיקרי ואם בטלו אפשר אף במזיד לא מיקרי מבטל איסור דרבנן כיון דכל עצמו רק הטעם דשכיחי ע״ה וצ״ע בכל זה ואי״ה במ״א יבואר עוד. עמ״ש באות ב׳ דהר״ב שלל תי׳ תוס׳ חולין ט״ז: