פרי מגדים על אורח חיים, משבצות זהב שטז:ח

אא״כ עט״ז על בשרו ועקצ״ו ל״ד כל על בשרו עוקצו הוי ורק על בגדיו בפנים אסור וכ״נ מב״י שאין מסופק כ״א על בגדיו בפנים (עמ״א אות י״ח) ומ״ש וכ״נ מרש״י היינו בפנים אם הוא ניצוד ועומד שרי אפילו אין עוקצו ולשון הרא״ש שהביא הט״ז חולק עם התוס׳ בט״ז ב׳ ד״ה הצד כתבו בפנים שרי משום צערא (כמו המפיס מורסא) ובחוץ על בגדיו אסור לטלו אפשר אף כנה לבינה אסור משום מוקצה טלטול רק להשליכה מעליו טלטול כלאחר יד שרי בפנים על בגדיו י״ל פרעוש אסור צידה דרבנן וכנה שרי שירא שלא ישכנו טלטול מותר כקוץ ברה״ר ודוקא טלטול דקיל התירו לא צידה דרבנן (אע״ג פחות ד״א שבות חמור הוא אפ״ה התירו כה״ג) והרא״ש כתב על בשרו שרי כמתעסק לא משום צערא היינו אף שאין נושכו רק ירא שרי ול״ד לקוץ ברה״ר דיזיקו כמ״ש המ״א אות ח״י ומש״ה אמר דמתעסק הוא וזה אף בד״ת שרי עמ״א אות י״ב ואיסור טלטול להדיא שרי מידי דהוי אקוץ כו׳ ומיהו ז״א דא״כ אף טלטול אסור ול״ד לקוץ דהתם שמא יזיקו אלא כמ״ש מעיקרא דטלטול הקל הקילו שמא כו׳ לא צידה דרבנן רק מתעסק לא הוי כלל מלאכת צידה. ומ״מ כנה לבינה על בגדיו דמאוס הוא אפשר שרי הטלטול כגרף של רעי וצ״ע. ועב״ח מ״ש היתרא בחוץ להפילה שרי הקשה ע״ז הט״ז דברא״ש לא נזכר היתר להפילה. ומ״ש הב״ח דהפילה שרי מידי דהוי אקוץ ברה״ר צ״ע דלהפילה בלא״ה שרי וברא״ש דכ״כ לא נזכר להפילה רק נתן טעם על טלטול מוקצה להדיא וכדכתיבנא וצ״ע: