פרי מגדים על אורח חיים, משבצות זהב שטו:א

מחיצה עט״ז לי העני יש בכאן קצת הרהורי דברים אמרתי אשיחה וירוח לי. הנה בש״ע ס״א וס״ב משמע דהפרש יש בין גג ובין מחיצה וזה הוא כי גג אף להגן מחמה וצניעות אסור אהל עראי מדרבנן כל שיש טע״ט ברום טפח חלל תחתיו (כדמוכח בסי״ג) כדמוכח מדיכרי עירובין ק״ב דאהל עראי תחלה אסור כה״ג ותו׳ אהל שרי כה״ג הא במחיצה מהצד לצניעות אף לעשות לכתחלה שרי זולת היכא שבא להתיר אז אסור לעשות לכתחלה כדמוכח בעירובין דף מ״ד א׳ בדופן ג׳ דסוכה אסור כבסי׳ תר״ל סי״א וי״ב (ורש״י שבת קכ״ה א׳ ד״ה שאין ושרי לפורס׳ לצניעות הוא ל״ד דאף להתיר שרי ול״ת דוקא להתיר איסור דרבנן כמו מחיצה בין ב׳ חצירות עירובין צ״ד א׳ ה״ה להתיר איסור תורה דמה״ט מחק רש״י בסוכה י״ו פרסו כו׳ כמו שמבואר בר״ן ריש כל הכלים) ומיהו תוס׳ אהל עראי דשרי לרבנן דר״א וכבסעיף ב׳ מספקא לי אם בא להתיר אם שרי או לאו. כי המעיין בתו׳ שבת קכ״ה ב׳ ד״ה הכל ועירובין מ״ד א׳ ד״ה פקק ובר״ן ר״פ כל הכלים מבואר יותר דכל היכא שבא להתיר אף תוספת אוהל עראי אסור ומה״ט דופן ג׳ אף תוספת לשיעור דופן אסור כי בלא״ה לאו סוכה כלל וע״י התוספת כאלו עשה סוכה שלימה ודופן רביעית אף כולו לא הוי אלא כתוספת אף מחיצה שלימה דא״צ לה ויש ג׳ מחיצות הוי דופן רביעי תוספת אהל ושרי. ובר״ן ד״ה ולפיכך כתוב לאמר כל תוספת מחיצה שאין מתיר כפקק שרי לרבנן הא תוספת המתיר אסור אף לרבנן דהוי כעשיית אהל עראי בתחלה דאסור הואיל ובא להתיר ועמ״א שי״ג אות א׳ כמ״ש וכ״ש כאן יע״ש והנה מהר״מ שעשה מחיצה להתיר הובא בב״י עמ״א ג׳ ואפ״ה שייך טפח ותוספת אהל עראי שרי אלמא אף להתיר ולתוספת אהל עראי שרי אם לא כשעושה בתחלה אהל עראי מחיצה להתיר אז אסור והנה למ״ש המ״א ג׳ ופשוט דאם היה בולטת רחב טפח מותר דהוי תוספת אהל י״ל שפיר דאי בעי היה עושה צרכיו שם באותו רוחב טפח מה שמרחיב אין כ״כ להתיר משא״כ בב״י משמע שהיה תלוי היריעה על הכלונס ומשולשל טפח למטה מהכלונס שזה לא יועיל כלום וצ״ע:

גם ראוי שתדע כי בליל י״ט שרוצה לאכול בסוכה והרוח מנשב וא״א שיהא נר דולק שם שהרוח ודאי יכבה אפשר דאסור לפרוס סדין על המחיצה שיש בו סדקין גדולים ובי״ט ג״כ צריך נר בסעודה כמו בשבת עסי׳ רס״ג ס״ה ותקי״ד ס״ג גרס כיבוי יע״ש א״כ י״ל הוי כמחיצה המתרת ואסור וכן דלת נגד הנרות דאסור לפתוח כבסי׳ רע״ז אסור לתלות בשבת יריעה שיהא מותר לפתוח הדלת דהוי מחיצה להתיר. שוב ראיתי שזה טעות דבכ״ע מותר בפני הנרות דאין זה מחיצה ורשות בפ״ע כ״א העדר ומניעה שלא ינשב הרוח ושרי וכמ״ש המ״א אות ג׳ בכיסוי ספרים ואף למאן דאוסר פקק החלון היכא שבא להתיר כבסי׳ שי״ג במ״א אות א׳ ל״ד לכאן עיין שכנ״ג בהגהות ב״י אות ב׳ להגן אסור אם לא לאיזה צורך: