פרי מגדים על אורח חיים, משבצות זהב שיד:ב

אם להרחיבו עט״ז האריך ותוכן כוונתו דהמחבר ודאי מתיר אף בפסיק רישיה והר״ב חולק והגיה ודוקא כתה״ד ר״ד ובב״י השיג על תה״ד דמאחר בספסל תלוש שרי בפ״ר ה״ה בחבית שרי יע״ש ובד״מ אות ה׳ תירץ בחבית אסור דאיכא למיחש שמתקן פתח והם דברי הט״ז לקמן ולא ראה דברי ד״מ שלא היה לפניו בקצת מקומות ספר ד״מ ובלבוש כתב בפי׳ כן להמחבר בתקוע מע״ש שרי אפילו לא דצה ושלפה וי״א דוקא דצה ושלפה ועא״ר אות ב׳ בשם מי״ט. וכ״כ הלבוש בסי״א בהג״ה לחלק בין חבית דעושה פתח כו׳ והנה להמחבר יש בכאן ד׳ חילוקי דינים א׳ חבית קטן אפילו שלימה אם תקוע מע״ש אפי׳ לא שלפה ודצה שרי או דפ״ר בדרבנן שרי עמ״א אות ה׳ או דפתח זה דרבנן אטו לול כמ״ש באות א׳ וה״מ מתכוין לפתח הא מתכוין דרך שבירה אין בנין וסתירה עראי בכלים כמ״ש הלבוש ס״א וסי״א מש״ה שרי באין מתכוין עכ״פ בחבית גדול אף מוסתקי יש בנין עראי מודה המחבר דאם לא דצה ושלפה מע״ש הוי פ״ר ואסור ובכותל מבואר בסי״א דבמחובר בעינן דצה ושלפה דאל״ה אסור וא״כ למה נקט שם כותל עץ ואולי רבותא הוא. ומיהו בין הקרשים או בכותל אבנים ביני אורבי נמי אם הוא בחוזק כ״כ דפ״ר הוא נהי דקודח ליכא מ״מ עושה גומא הוי ודברי תה״ד בס״ד צריכין ביאור ובנ״ץ מפרש דביני אורבי לאו בחוזק הוא ואפילו לא דצה ושלפה לאו פ״ר הוא יע״ש וצ״ע. והנה לפי הגהות הט״ז דהחופר וא״צ אלא לעפרה דרבנן אפ״ה פ״ר בדרבנן אסור כן הוא במסקנתו דתה״ד לא כמו שעלה ע״ד בה״א אבל מ״א אות ה׳ לא הגיה אלא דהחופר וא״צ לעפרה חייב מ״ה ומש״ה ע״כ לאו פ״ר הוא הא בדרבנן סובר כן במסקנת התה״ד דפ״ר שרי בדרבנן ואי״ה במ״א יבואר ומ״ש הט״ז בריש דבריו שהיה להמרדכי להביא ראיה מן המשנה היינו למה דמסיק שם תיובתא ועתו״ש ולמ״ש א״ש. ועב״ח האריך לפרש דברי תשובה של תה״ד יע״ש באורך וע׳ נ״ץ ולא היה הזמן מספיק בזה לעיין כראוי:

מ״ש המחבר ס״ב וס״ג במקום נקב ישן מותר לנקוב במקדח כלי במלאכתו לאיסור לצורך גופו שרי ובב״י התיר אפילו להוסיף ומרחיב הנקב ול״ק מאלו היה שם נקב אסור להרחיבו בס״א דהתם עושה להדיא כן וגזרי׳ אטו לול משא״כ כאן ועוד לסתום ולפתוח ל״ש בלול לא גזרו ומ״מ העלה בא״ר אות ג׳ דאסור להרחיבו וע׳ נ״ץ וי״א בשל עץ כו׳ ונ״ץ וא״ר מפקפקים ע״ז ומ״מ אין להקל נגד המחבר והר״ב מדשתיק אודי ליה ומשמע אף בחרס כל שהסתימה מהודקת יפה צ״ע עב״י: