פרי מגדים על אורח חיים, משבצות זהב שיד:א

מתקן מנא עט״ז כתב דמשמע דפתח דהכא דמתקן מנא הוא רק דרבנן. ולא הבינותי דביצה ל״ג ב׳ רש״י ד״ה ולית ליה לר״א כו׳ דכי מכוין לעשות כלי יש חיוב ד״ת דמשני במוסתקי דרעועה לא גזור דיתכוין לעשות כלי וכן כתב התוס׳ בשבת קמ״ו א׳ ד״ה שובר דלא חייס עליה כו׳וכ״כ הרא״ש שם הביאו המ״א ג׳ א״כ מבואר דאם מתכוין לעשות כלי בסכין או בסייף חייב חטאת אף לרבנן דר״א בביצה דוקא ביד סברי שבות ושאני נקב כל דהו דמכוין רק לפתח כל שאין עשוי להכניס ולהוציא רק להכניס לחוד או להוציא לחוד לית ביה איסור תורה משא״כ כששובר בסכין וסייף ומצמצם שיהיה כלי בכך יש בו חיוב חטאת ומיהו התוס׳ ביצה שם ד״ה כי תניא מפרשי דלא חיישינן לתקון כלי דשמא יקלקל והכל ענין א׳ אבל עוד פירשו במוסתקי אף אם מכוין לעשות כלי בכך אין זה תיקון כלי ולית איסור תורה הואיל ודבוקה בשברים לית כאן איסורי תורה ומ״מ אין למילף מההוא דנקב כל שהו דהתם רק לפתחא מכוין וכאמור וצ״ע:

ואגב גררא ראיתי להזכיר קצת בקצרה הנה הר״ן ז״ל פי׳ דשובר חבית מיירי בשלימה וקטן שאין מחזיק ארבעים סאה לית ביה בנין וסתירה הא גדול אסור ולא הבינותי דאם הטעם דמקלקל פטור ומותר משום צורך שבת ה״ה גדול דמותר אין חייב אלא ע״מ לבנות עכ״פ ע׳ שבת ל׳א ב׳ וכ״פ הר״מ ז״ל פ׳ עשירי הט״ז מה״ש וא״כ גדול נמי כל דרך השחתה פטור ומשום צורך שבת שרינן ואם נאמר דמקלקל ע״מ לתקן הוא לאכול הימנו לא חשיב מקלקל כמו הקורע בחמתו וכדומה א״כ קטן אמתי שרי משום מקלקל כמ״ש שם הר״ן ז״ל. אפשר מתחלה כתב פירש״י ואח״כ כתב מיהו הוא פירושו דלאו משום מקלקל הוא אלא הטעם בקטן אין בנין בכלים אבל גדול כו׳ וצ״ע. ויש לפרש דבגדול הוי אב מלאכה בונה וסותר לא התירו משום צורך שבת אף מקלקל משא״כ בקטן דהוי רק תולדה עשיית כלי ושבירתה לא החמירו במקלקל לצורך שבת גם זה דוחק:

והנה בלבוש אסברה לן דבכלי קטן ל״ש בנין וסתירה כ״א קורא לה שם תיקון ועשיית כלי או שבירתה הילכך בחבית שאין מחזיק מ״ם סאה אם שלימה ושובר אותה הרי שבירת כלי ותולדה דבונה וסותר אבל דיבוק בזפת אין זה שבירת כלי ואם מחברה בזפת אין זה עשיית כלי ואין צריך אומנות לזה ומש״ה שרי לצורך שבת אבל חבית גדולה מחזיק מ״ם סאה שייך ביה בנין דהוי אהל ואף א״צ אומנות מחייב משום בונה וסותר ואפשר זה יהיה דברי הר״ן ז״ל אף שלא הזכיר מוסתקי בקטן ועב״י מ״ש בשם הר״ן ז״ל בשופינא דמרא מ״ש הר״ן ז״ל ריש הבונה וכל הכלים א״כ בקטן נמי בהכרח במוסתקי וצ״ע. ובזה יתיישב מ״ש הר״ב בהג״ה ואין מחזקת מ״ם סאה מדברי המחבר אע״פ שזה תי׳ בפ״ע וזה תי׳ בפ״ע להמעיין בב״י כי תרווייהו אמת לפסק הלכה ולחומרה וע׳ נ״ץ. ולכאורה נראה מלבוש דמוסתקי מותר לשבור אותו הדיבוק זפת וא״י לחלק דמשמע אף אם שובר במקום שהחרס שלם ג״כ שרי יע״ש. ומ״ש עוד הלבוש בכלי שלם אפילו נקב כ״ש הוי שבירתו היינו ממ״נ אם מתכוין לקלקל זהו שבירתו ואם לפתחא עושה פתח וגזירה אטו לול כו׳ כדאיתא בגמ׳ קמ״ו א׳ ולהרחיבו נמי משום פתחא וע׳ תוס׳ עירובין ל״ד ב׳ ד״ה ואמאי הוקשה להם הא דבעי מרב אשי שבת קמ״ו א׳ מהו למברז חביתא בבורטא לפתחא מכוין ואסור או לעין יפה ושרי במוסתקי מיירי הובא בש״ע סעיף וי״ו משמע כן בשלם קטן אף שלא לפתח אסור דזה שבירתו וע׳ רא״ש עירובין ל״ד נראה כתוס׳ שם ד״ה ומאי ותו״ש קמ״ו א׳ ד״ה שובר דלרבנן במוסתקי דאל״ה היה אסור דיש בנין בכלים ובשבת קמ״ו כתב בע״א וכמ״ש בחה״ר שם וצ״ע כעת. ע׳ ע״ץ מ״ש מקלקל לצורך שבת שרי למ״ש המחבר במוסתקי א״צ לזה דכה״ג תיקון קצת ושבירה בקצתו ל״ש בכלי קטן ושרי ומ״מ דוקא לצורך שבת הא בחנם ודאי אסור ומיהו אף לצורך שבת לדידן כל פטור אבל אסור לא התירו לצורך שבת והדברים ארוכים. ואי״ה במ״א אבאר עוד וכאן אין להאריך. ועתו״ש ולמ״ש א״ש יע״ש בזה: