פרי מגדים על אורח חיים, משבצות זהב שיא:ז

להיות עט״ז ועיין אות י׳ העלה כתו׳ שבת קכ״ג א׳ ד״ה האי פוגלא דמניח לכל השבת ואין דעתו ליטול בשבת הוי בסיס אף באוכלים וכאן מיירי שדעתו לאכול ולשאר יהא מונח וחררה מסתמא כ״כ שודאי יקח אח״כ יע״ש. ועב״י כאן כתב ולמדנו מדברי התוס׳ במניח לכל השבת וזה בסיס בתוס׳ ד״ה האי פוגלא והא בד״ה פגה מפורש כן ואפשר אהיתרא מהדר ממטה למעלה אסור הא ממעלה למטה ל״ש בסיס מה שאפשר מונח אצל מן הצד דוקא עליו ממש הוי בסיס וז״ש למדנו מדבריהם ממטה למעלה אסור וכן פגה אר״א בן תדאי דטמונה כולה כתבו כן וה״ה מקצת עליו מגולין והשאר מונח עפר עליו הוי בסיס אי דעתו לכל השבת אבל במהרש״א ז״ל שם לא משמע כן ומ״ש בפוגלא דילמא במניח משמע דאפ״ה שרי ממעלה למטה דלא הוי בסיס מה שמונח אצלו מצדדין וי״ל. ודע שמ״ש המחבר מקצת עלין מגולין ולא נקיט רבותא אפילו ממטה למעלה שרי לדידן דהדר רב נחמן בשבת קכ״ג ע׳ תוס׳ עירובין ע״ז ב׳ ד״ה מקצת י״ל זה לשיטתם דסברי מתני׳ דפ״א דכלאים מ״ט כדרבנן דבן תדאי אתיא משא״כ לדידן מתניתין כר״א בן תדאי ואין מקצת מגולין נראה כעושה גומא כמ״ש הט״ז אות י״א א״כ אין חילוק בין מקצת מגולין הוי נמי טלטול מהצד כמו ממטה למעלה ואין רבותא ואי״ה באות י׳ אבאר עוד: