פרי מגדים על אורח חיים, משבצות זהב שז:ב

אע״פ שמבין עט״ז הנה מדליקה י״ל דהפסד התירו הא לא״ה אסור ומר״ז לעשות למחר כי אע״פ שדיבור אסור מד״ק או ד״ת ודבר דבר כמ״ש באות א׳ וכו׳ התורה התירה הרהור מותר ע׳ שבת ק״ג א׳ (וי״ל ודבר דבר מיותר עכה׳ג\ ש״ו) משא״כ אמירה לעכו״ם שבות מדרבנן חמיר בזה דאף הרהור אסור שיבין שיעשה בשבת וכמ״ש הר״ב בסוף הסימן סכ״ב ועמ״א ל״א ואי״ה שם יבואר והר״ב דשתיק כאן אפשר דסמיך אמ״ש בסוף הסי׳ והוא דעת הטור ואפשר דאודויי אודי ליה כאן בסמ״ג לומר בחול רמז שיעשנו בשבת הבאה קיל מרמז בשבת גופא. ואף שא״י לחלק ביניהם לכאורה. והיינו דוקא חוץ לבית ישראל ולא יהנה הישראל ממלאכה בשבת כ״א בחול וכ״ש כבסי׳ רמ״ו יע״ש ולבוש בס״ב פסק דשרי ובסכ״ב פסק לדהר״ב והוסיף לעשותו בשב״ת כדכתיבנא ושם נתן טעם בשבת נראה כשלוחו אע״פ שאין שליחות לעכו״ם ואיסור אמירה לעכו״ם אטו יעשנו עצמו כמ״ש הר״מ ז״ל פרק ששי הלכה א׳ יע״ש ועא״ר ח׳: