פרי מגדים על אורח חיים, משבצות זהב שג:ט

ילדה עט״ז וזקינה בשל ילדה שבח לה ואתי למחויא והשמיט דעת הר״מ ז״ל שהתיר ילדה בשל זקינה עב״י מ״ש המחבר בסי״א לא תצא בכולייא״ר משמע אם יצאה פטורה ובשבת ס״ב א׳ וחכמים פוטרין בכובלת משמע כולייאר מודים דחייבת חטאת פירשתיו במ״א ז״ח וט״ז ז״ח עא״ר אות ט״ו ומ״ש המחבר יוצאת בחוטי שיער באין קלועים תוך שערותיה ובקלועים אף חוטי צמר שרי עס״א. שוב ראיתי מ״ש המחבר כאן לא תצא זקינה בשל ילדה וילדה בזקנה תרוייהו דמחכי עליה לפי׳ הב״י ולפי׳ הר״מ הוא דפירש זקנה בילדה אחוי יע״ש ועיין לבוש כאן וא״כ ק״ק מ״ש הט״ז דמחכי וילדה בשל זקנה וגם זקנה בשל ילדה מחכי עליה שאין ראויות לה:

בד״מ אות ז׳ בשם הגהות אלפסי החדשות מותר לנשואה לצאת בפיאה נכרית מגולה לרה״ר בחול דאין שיער באשה ערוה כ״א אלא המדובקים לבשרה אע״ג דעבדא לקישוטא שתהא נראית כבעלת שיער יע״ש וכן כתב בשלטי הגבורים הבאר שבע דף ל״ג באורך ראיה משבת יוצאה בפיאה נכרית כו׳ יע״ש והוא ז״ל האריך לאסור ומיירי במכוסה בצעיף וכ״כ הרר״י קאצין עלין בוגין עיין כה״ג ושכ״ג בזה. ועמ״א ע״ה אות ה׳ לענין ק״ש בזה. והנה אם רואה שיער האסור בק״ש אם נאמר דחוזר וקורא באפשר א״כ הוי ליה בפיאה נכרית ספק תורה כי ק״ש מ״ה הוא וכל דלא יצא מדרבנן אף מ״ה לא יצא כמ״ש בפתיחה כוללת בשם תוס׳ סוכה ג׳ א״כ לא קיימת מצוה סוכה וברכות י״א א׳ בתוס׳ ד״ה תני וי״ל הואיל ועיקר הספק בדבריהם לקולא ה״ה אם יוצא ממנו ספק תורה אפשר דלא גזרו אספיקן. ועי״ד ק״י כל שספק ע״י גלגול דרבנן לא הוי לקולא ה״ה כאן להיפך ועסי׳ ע״ה אם צריך לחזור ולקרות יע״ש: