פרי מגדים על אורח חיים, משבצות זהב שג:יב

חוץ עט״ז משמע אף למ״ד בבית אסור אפ״ה כבול ופיאה נכרית אף לחצר שאינה מעורבת שרי שלא תתגנה על בעלה. ומ״ש המחבר פיאה נכרית שקולעת בתוך שערה עיין בטור ולכאורה פיאה נכרית פרו״ק מכסה בפ״ע וע׳ באר שבע צ״ג ועסי׳ ע״ה. והנה למה שהבין הט״ז ז״ל באות ז״ח וי״א דהמחבר כאן פסק כתוס׳ דתכשיט להעמיד קישוריה אסור כמו כבלים כו׳ בסט״ז עד שהוצרך לומר באות ח׳ דהמחבר מ״ש המחבר בס״ט אסור וחייבת חטאת א״כ מ״ש כאן בס״ח יש להזהיר לנשים שלא יצאו ביותר מכדי צרכן ובב״י בשם רי״ו ומהרי״א דמחוי כו׳ וכאן בש״ע אם נאמר דפוסק כתוס׳ בתכשיט אף במעמיד אסור בש״ע ה״פ יותר מצרכן ישמעו לנו וצרכן לא ישמעו לנו או מחוטין שלנו אין בהם נוי כמ״ש המ״א באות ח׳ א״כ כ״צ שרי ויותר מכ״צ אסור משום משאוי ואי״ן ללמוד עליהם זכות רק מוטב כו׳ בכרמלית דרבנן (בד״ת מפורש לא אמרינן מוטב) ואפשר הא דאמרינן בכרמלית לא גזרו הוא גזירה דלמא מחוי׳ אבל מה שאסור משום הוצאה לאחר יד אסור וי״ל דוקא מה שחייב חטאת מ״ה גזור בכרמלית ומיהו לצאת במחט נקובה בקישוריה אסורה משום משאוי כמ״ש המ״א והט״ז באות ז׳ ואין זכות רק מוטב ובניטל חור״ה שקורץ פראטו״ר מע״ש וערש״י שבת ס״ו ב׳ שקורין קוטאנ״א ושם בגמרא והוא דאיכווין ולא גרעו והוסיפו ושם בעיא י״ל דשרי עיין סעיף י״ט ואי״ה במ״א ט״ו יבואר עוד בזה וכאן אין להאריך: