פרי מגדים על אורח חיים, משבצות זהב שג:א

קלועות עט״ז התוס׳ נ״ז א׳ ד״ה במה יע״ש ולקמן סכ״ו דאסור לקלוע ולסתור שערה בשבת עמ״א אות ב׳ ומ״ש ע״י עכו׳ם כסי׳ ש״ז ס״ה שבות דשבות במקום טבילת מצוה לא גזרו ולפ״ז התו׳ לשיטתם דאוסרים אף שבות דשבות במקום מצוה עיין טור בש״ז יע״ש הוקשה להם שפיר ועא״ר מ״ם ומ״ב י״א גודלת אסור מן התורה וה״ה לסתור מ״ה יע״ש ואי״ה בסכ״ו יבואר. והנה לרש״י ב׳ קולות כפי פי׳ במתני׳ דבקלועות אם מרפה קצת שרי לטבול בהם ואין חוצץ ובשבת יוצאה בהם ובחוטי שער קבועות א״צ רפיון וכ״כ בהדיא דף ס״ד א׳ יע״ש וברא״ש ~כאב~{כתב} דבנתונים בתוך קליעת שערה לא מהני רפיון עד שתסיר לגמרי ומינה בחוטי שער תוך קליעה ג״כ אסור ודוקא מונח על השער אין חוצץ וב״ח פי׳ דתרפם ויוציא החוט לגמרי יע״ש הנה פי׳ שתרפם אשערות קאי אבל הרא״ש לא הונח לו בזה שתרפם קאי אחוטין וכפירש״י שיכנסו המים ביניהם לשער (ב״ח לא סיים לשער אולי גירסא אחרת היתה לו) משמע בהדיא דמניח החוטין שם וע״ז כתב הרא״ש דאסור לטבול עד שיוציא החוטין עכ״פ ול״ש שתרפם אחוטים ובי״ד קצ״ח ס״ב אם בתוך קליעת שער אין מועיל בהם רפיון משמע אם תרפה הקליעה ומוציא כל החוט שרי אע״פ שהשערות עדיין בקליעתן וברא״ש יש לפרש שתסתור לגמרי הקליעה וכן מתורת חפיפה בקצ״ט ס״א ראוי לומר כן וא״כ ודאי אף אשה הקולעת שערה אף שאין בהם חוטין כלל צריך לסרוק במסרק ולסתור הקליעה בע״ש לגמרי לעשות חפיפה וצ״ע. ואסברא מ״ש רש״י שקולעת בהן שערה י״ל כורכת סביב השער היינו גדיל כציצית דכורך חוט והוי גדיל עא״ר מ״ב בשם הראב״ן והתוספות לא הקשו על רש״י כו׳ מפרש דלא בתוך קליעת שערה ורא״ש כ״כ וצ״ע:

ובחדושינו כתבנו דה״ה ביה״ש אין יוצאה בהם ותוספת שבת אי נשים מוזהרות בהם דהוי רק עשה שהז״ג כתבנו ברס״א מזה ומוכח בסי׳ תר״ח ס״ב דתוס׳ יוה״כ נשים מצוות ה״ה תוס׳ שבת ג״כ. ואף שפחה כנענית אסורה לצאת בחוטין וצריכה שתרפם בטבילה עיין הלכות איסורי ביאה פ״ד ה״ב דעבד מוזהר עליה בנדותה ובזיבתה יע״ש ועמ״ש אי״ה באות ב׳ מזה: