פרי מגדים על אורח חיים, משבצות זהב שא:טו

בקמיע עט״ז שבת ס״א באורך לרש״י אם כתב שלש מיני לחשים בשלש איגרות לשלש בני אדם איתמחי גברא זה הרופא לכל מיני לחשים אחרים שיכתוב כשור שנגח שור וחמור וגמל נעשה מועד לכל המינים והתו׳ סוברים דל״ד דכאן י״ל שיודע ובקי באלו לא בלחשים אחרים ועיין ברא״ש שם ומשמע דלתוס׳ ורא״ש אף לאלו שלש לחשים לא הוחזק גברא ולא קמיע כה״ג דרש״י ומ״ש הרא״ש אטו אם הוחזק לאלו להגדיל הקושיא אבל באמת לתוס׳ ורא״ש אף לאלו שלש לית חזקה לא לרופא ולא לכתב ולא משכחת הוחזק גברא כ״א בלחש אחד כתב בשלש כתבים וריפא דוקא שלש בני אדם אז הומחה הרופא ללחש זה בכל כתב שיכתוב אף באיגרת אחר ועב״י וכ״מ מהמחבר כאן דלא צייר הוחזק גברא כ״א בלחש א׳ שלש פעמים לשלש ב״א אז הומחה גברא אף אם יכתוב לחש זה בשאר איגרות וכן איגרת זו מותר לצאת אדם אחר מאותו חולי ומ״ש אבל לא לשאר לחשים הוא אף שכתב שלש לחשים לא הוחזק לשאר לחשים וקיצר בזה. ומ״ש המחבר ולא אתמחי קמיע שלא יכתוב אדם אחר הוא מהרא״ש והקשה הט״ז דאף אתמחי קמיע איגרת זו אפ״ה לא יכתוב אדם אחר ונ״מ באבד המחאתו ובלא אבד המחאתו רשאי חולה אחר מאותו חולי לצאת בקמיע זו. חלוקה ב׳ אתמחי קמיע אגרת זו שלש פעמים אף לאדם א׳ יוצא בו חולה אחר מאותו חולי וגברא לא אתמחי שיכתוב לחש זה באיגרת אחר וגברא וקמיע איתמחי נ״מ י״ל אבד הרופא המחאתו מהני אגרת זו ואם אבד האגרת המחאתו שנתלה בג׳ ב״א ולא הועיל אפשר עדיין מזל הרופא קיים אם כתבן באגרת אחר וכ״כ המ״א אות ל״ח יע״ש. ואי״ה שם יבואר עוד:

ומה שפסקו בעיא דרב פפא לחומרא משמע דיש בו איסור תורה בקמיע שאין מומחה לצאת ברה״ר ועמ״א ש״ח אות נו״ן זיי״ן דאם ודאי אינה מרפאת הוי משוי וחייב חטאת אלא דמש״ה אם יצא פטור שמא מרפאת הלכך נקיט בעיא דרב פפא לחומרא ברה״ר דספק איסור תורה ואף דס״ס הוי שמא הועיל ושלש כתבים מלחש א׳ לחד גברא אתמחי גברא ואת״ל לא אתמחי עדיין שמא מרפאת י״ל דהוי כעין שם אחד. ומיהו לכרמלית כה״ג י״ל דהוי ספק בעיא דרבנן ושרי אף למ״א בש״ח נ״ז ומה דאסור בספק לכרמלית דעפ״י הרוב כל דלא הוחזק אין מרפא ולא אמרינן כה״ג ספק דרבנן לקולא:

ומ״ש המחבר בסעיף כ״ו נאמן הרופא לומר שהוא מומחה הוא מירושלמי וה״ה נאמן לומר שאגרת זה הומחה דע״א נאמן באיסורין ועיין פני יהושע שבת איקבע איסורא וי״ל אין ע״א נאמן היפך החזקה יע״ש ובחדושינו כתבנו מזה דלמ״ד ספק דרבנן לקולא אף נגד החזקה והוא רבי יוסי במקוואות הטמא שירד לטבול ספק כו׳ בטומאה קלה טהור ה״ה וכ״ש ע״א נאמן באיסור ודאי דרבנן נגד החזקה כמו כאן דאין מומחה יש ודאי איסור דרבנן ואף לכרמלית כי ע״פ הרוב אין מועיל והוא אומר שהוא מומחה ולהתיר לצאת לרה״ר היפך החזקה איקבע איסורא שרי למ״ד קמיע שאין מומחה רק איסור דרבנן יש בה וכמ״ש הר״מ ז״ל פי״ט מה״ש הי״ד שהוא דרך מלבוש וכמו שכתבו התוספות שבת בש״ח אות פ״ו ועא״ר כאן אות מ״ד. ועיין שו״ת רש״ל סימן מ״ז יע״ש: