פרי מגדים על אורח חיים, משבצות זהב שא:יד

פצול״ט עט״ז או שיתפור בע״ש לכסות חשוב הא לחגור אף תפירה לא מהני דאפשר הפצול״ט חשוב יותר מחגורה אא״כ קושר בסוף החגורות ונעשה חגורה ארוכה וחוגר גם עם הפצול״ט וזה יכול לעשות בשבת ג״כ בעניבה דמותר בשבת אבל ב׳ חגורות זע״ז בלי הפסק מלבוש אסור לקמן בט״ז אות כ״ה יע״ש וכ״ש אם חוגר הפצול״ט על החגור שאין דרך חגורה בכך אף למ״ש שם אי״ה ב׳ חגורות שלנו אונט״ר גארטי״ל ואיבר גארטי״ל שרי כאן הפצול״ט משי צבעונים וכדומה אין דרך לחגור בכך ודאי אסור. ומ״ש בקשר שאין של קיימא עיין סעיף ל״ז וט״ז אות כ״ו והתם י״ל לבטל לגבי הבגד בעינן קשר קיימא הא כאן חגורה ארוכה לאו מתורת ביטול קאתינן עליה די באין קיימא ועא״ר מ״ג וס״ח ועתו״ש ולמ״ש א״ש. ומשמע דקשירה לחוד קיימא מהני וא״צ חיבור דלא כמ״ש במ״א ל״ד וכ״כ א״ר מ״ג ובתו״ש אות מ״ז חילוק בזה יע״ש:

מ״ש המחבר בסעיף כ״ד יוצאין במיני עשבים במשנה ס״ו ב׳ קישורי פואה יע״ש פואה היינו עשבים כמו אסטיס ופואה ומ״מ קשה דאמר התם נפל פותא בבירא ומסיק בן שיש געגועין כו׳ ואפשר לכשפים נפל פותא בבירא וברי״ף השמיט זה רק מאי איריא בנים קטנים כו׳ ועב״י גם למה השמיט בן שיש לו געגועים. גם בקטן מאי חששא איכא וי״ל דאסור להאכילו איסור בידים אף דרבנן כבסי׳ שמ״ג עמ״א אות ל״ה ומיהו בגזירה דלמא אתי לאתויי ד״א ברה״ר ל״ש בקטן מאכילו דאין ודאי אף דהוי איסור דרבנן: