פרי מגדים על אורח חיים, משבצות זהב שא:א

וכן עט״ז כתב דלא כב״ח דמתיר בריצה מה שיהא לו תענוג אח״כ עמ״א אות ד׳. ומה שפירש תוספתא להתעמל לתענוג לא לרפואה כמ״ש המ״א אות ה׳ דמשמע ליה ז״ל דלאו לרפואה מיירי דא״כ למה כתב הב״י התוספתא כאן לא בשכ״ח ש״מ דלתענוג מיירי ואפ״ה לרוץ אסור דעונג יהיה אחרי כן אבל לטייל שרי עונג ושייך כאן ואין מתעמלין לקטן להזיע וכאן מיירי שיהיה תאב לאכול עט״ז שם כ״ח:

בטור כתב שלא האריך לבאר שיעוריהן של כל מלאכה דאין נ״מ כי איסורא איכא בכל שהוא העתיק הלבוש ומשמע דחצי שיעור אסור מן התורה דאל״כ נ״מ לחולה שאין סכנה דרבנן מותר היה לבאר השיעורין ש״מ דאף בזה מ״ה אסור ועשו״ת ח״צ סימן פ״ו צידד בזה אי מוציא פחות מכשיעור אי אית איסור תורה:

מ״ש הטור אם תשיב משבת רגליך שלא יהא הלוכך בשבת כבחול ובגמרא קי״ג שבת דרשו מעשות דרכיך עיין דרישה מזה יע״ש: