פרי מגדים על אורח חיים, משבצות זהב ל:ו

ושקעה עט״ו. הנה בש״ע י״ל ה״פ בחול ושקעה חמה צ״ת כמ״ש המ״א אות ב׳ (עיין שבת במה מדליקין ל״ו משתשקע החמה או שקעה חמה) הא ביה״ש א״צ להניח ידו דלשומרן מורין כן וה״ה ביה״ש מורין כן אף בלא לשומרן ע׳ עט״ז בזה ובע״ש קדש היום ביה״ש נמי מניח ידו דאיסור שבת עליו והתירו לו שלא יניח תפילין במקום שאין משתמר ועסי׳ ל״א אסור להניח תפילין בשבת וה״ה ביה״ש אות שבת הוה אבל האדון ז״ל דה״פ בחול מניח ידו אע״ג דבס״ב פסק דא״צ לחלצן מ״מ אין מורין כן וכאן ברבים הוי הוראה • ואפשר לי לפרש עוד דלשומרן מורין וכאן לשומרן הוא דבא בדרך ולחלוץ ולהביא בידו כתב הב״י ולבוש דמתיירא דמשתלפי ונפלי וא״כ מורין כן אלא דמורין היינו ליחיד ואומר לו כן משא״כ שיפגעו ב״א וסבורים שהניחם לכתחלה בלילה וכ״כ הלבוש שיסברו שהניחם לכתחלה בלילה (עמ״א אות ד׳) ואהא קאמר דבע״ש בבית המדרש צריך לחלוץ משום קדושת שבת וצריך לילך לביתו יניח ידו עליהם בהליכתו משא״כ בחול בבית המדרש א״צ לילך לביתו ויושב שם והוראה לא הוי דהולם יודעים זה ת״ח. ומיהו זה אינו דהא רבינא יתיב קמיה רב אשי במנחות ל״ו ב׳ ואמר לשומרן ואמר אין ומשם למדו הוראה מותר לשומרן עב״י אלא דכאן נמי לשומרן הוא בבית המדרש שאין משתמרין אלא חשש הרואים יטעו שהניחם בלילה לא טעו כיון דבית המדרש הוא וכולם יודעים והבן. ועי׳ סי׳ רס״ו סעיף י׳ הביא המחבר ב׳ ברייתות לענין שבת וכאן הביא הפירוש ברייתא א׳ בחול. והנה לדעתי האדון ז״ל דיבר בכאן דבר גדול כי הלבוש כתב כאן היה בא בדרך או יושב בבהמ״ד ושקעה חמה אם בחול יניח ידו כו׳ ואם בשבת נמי יניח ידו כו׳ ומותר להכניסם לעיר דרך מלבוש סובר דא ודא אחת היא והמחבר הביא דין שבת בכאן כפול והביאו לקמן רס״ו ואשמעינן אפילו משום איסור שבת התירו להיותן עליו ולהביאם לעיר אבל הט״ז ז״ל דבכוונה הביאו המחבר כאן שבת לומר הא בחול בבית המדרש א״צ לחלוץ דליכא חשש טועין דבהמ״ד הוא והבן: