פרי מגדים על אורח חיים, משבצות זהב רפז:א

ורחמיו עט״ז שבת י״ב א״ב ובחול הלכה כרבי יוסי דכולל בתוך שאר חולי ישראל ובשבת הלכה כת״ק דאין אומר רק שבת היא מלזעוק ורפואה קרובה לבוא והטור סובר דשבנא מפרש דברי ת״ק דמסיים ג״כ ורחמיו מרובין ועב״ח כאן ובא״ר ג׳ פירש דרמ״א ס״ל דאצ״ל ורחמיו מרובין הא איסורא ליכא ורשות לומר כמו שירצה אבל בלבוש משמע שאסור לומר ורחמיו מרובים שהוא לשון תחנה והט״ז מקשה נהי דאין צריך לומר ורשות הוא לת״ק אי בעי אומר ואי בעי א״א מ״מ למה כאן פסק דצריך שיאמר משמע. עיין בסימן תקכ״ו בט״ז מדין אבל ותרצ״ו ב׳ מפורים מדין קריאת האבל ובי״ד סימן שצ״ג בש״ך אות זיי״ן משמע אם בא האבל לבית הכנסת אחר ברכו אפ״ה משנה מקומו ובט״ז תקכ״ו לא משמע כן. ואם בא האבל לחצר ביהכ״נ אחר מזמור שיר ליום השבת לדידן תו לא יקראו צאו נגד האבל דאין להזכיר אבילות בפרהסיא מכל מקום לילך מעצמו לומר שבת היא מלנחם כו׳ רשאי ועמ״א בזה: