פרי מגדים על אורח חיים, משבצות זהב רפו:ב

מותר עט״ז עיין בטור מתענית נשיאות כפים דלא שכיחא שכרות אלמא טעימה שרי הא סעודה אסורה ואע״ג דשתה רביעית יין אל ישא כפיו כבסי׳ קכ״ח סל״ח ואין קידוש אלא במקום סעודה וצריך לשתות כוס אחר חוץ כוס הקידוש כבסי׳ רע״ג בט״ז אות ד׳ מ״מ לא שכיחא שכרות גם רשאי לטעום כזית פת הוי במקום סעודה וע׳ סימן רע״ג במגן אברהם אות יו״ד וכאן אות ב׳. ולכן כהן ביום טוב שנושא כפיו וחליש ליביה קודם מוסף יכול לקדש ולאכול כזית פת אחריו ויכול לישא כפיו:

בטור תכנת שבת תשר״ק ע״ש אשרקה להם ואקבצם (זכריה יו״ד ח׳) וכתיב לסריסים אשר ישמרו שבתותי (ישעיה נו ד) והביאותים אל הר קדשי א״כ הגאולה בזכות שבת ב״י. וברמ״א שם יפה הסריס אין לו בת זוג ישמור שבת זכור ושמור נגד זכר ונקיבה יע״ש. צפע״ס ע״ש יטפו הרים עסיס נמל״ך נמליכו להקב״ה יטח״ז יטו שכם אחד (זשסר״ץ מתחלפים זיי״ן בשי״ן) והד״ג ב״א לויתן יכרו עליו חבירים א״ז מסיני נצטוו כמו קדם במרה כמו קדם מפעליו מאז (משלי ח׳ כ״ב) עיין בית יוסף:

אם לא אמר וביום השבת כו׳ י״ל שאין חוזר הואיל ואמר נעשה ונקריב לפניך קרבן מוסף כבסי׳ רס״ח ס״ד בהג״ה וכמ״ש ב״י כאן ואם סיים כאמור ולא אמר וביום צ״ע ועא״ר אות א׳. בשחרית אומרים לשון זכר ולא נתתו ולא הנחלתו דקאי על יום השביעי ויום זכר מה שאין כן במוסף שב״ת נקיבה אומרים קרבנותיה פירושיה (מחלליה מות יומת) א״ר אות ב׳ בשם מורו מהר״ר הילמן ז״ל בשם חמיו ועט״ז רצ״ב ב׳ בשם תוס׳ פ״ק דכתובות ה׳ שבת פעמים זכר שומר שבת מחללו וא״ל שם ט׳ יע״ש ואפשר מש״ה דרשו א״ת מחללו אלא מחול לו ר״ל מב׳ למדין כמו לא יחלל אחד לה מדלא כתיב לא יחל כמו ורוב בפעלי כפל ובתוס׳ כתובות ה׳ א׳ ד״ה שמא ישחוט ב״ו בן עוף הביאו שמות ל״ה (ב׳) כל העושה בו מלאכה יומת והטורי זהב הביא רק שומר שבת מחללו (ישעיה נ״ו ב׳) י״ל דבו קאי איו״ם השביעי דלעיל לא אשבת. עולת שבת בשבתו במדבר כ״ח ט׳ קאי אעולה זכר עיין פירש״י שם ומלת ונסכה י״ל:

רצית קרבנותיה י״א שהם עולות ואין באין לכפר עסי׳ רפ״ג וי״א רצית אע״פ שיש בו חילול שבת בשחיטה כו׳ וי״א קרבן ז׳ ימים עד שיעבור שבת עליו עב״י ולבוש ובי״ט א״א כן דחטאת יש צורך הדיוט ועולות מתוך עיין ביצה י״ב א׳ וז״א: