פרי מגדים על אורח חיים, משבצות זהב רפ:ב

מותר עט״ז דאין לאסור כלל. ולקנח אח״כ במפה דם בתולים עסי׳ ש״ך במ״א אות כ״ד וכ״ה בגד אדום עכ״פ יש ליזהר ובסימן שכ״ח אות נ״ב ובא״ר שם יע״ש. ועיין שכה״ג באיזמר״ד הנהיג מהר״י אשקאפ״ה לבעול בתחלה בשבת וכה״ג אמר דברים המותרים כו׳ והיכא דנהוג נהוג. ועיין באה״ע סימן ס״ג ס׳א. והוי יודע דבגמרא כתובות זיין א׳ ר״פ משמיה דרב אמר בי״ט שרי בשבת אסור יע״ש וא״כ אף במקום שנהגו לאסור בשבת ואסור להתיר משום דברים המותרים כו׳ מ״מ בי״ט מותר מתוך אמנם יראה בה׳ י״ט לדידן י״ל דלא אמרינן מתוך אלא בהוצאה והבערה לא בשאר מלאכות א״כ אין חילוק בין שבת וי״ט. ואי״ה בה׳ י״ט יבואר:

בי״ד קצ״ז בש״ך ג׳ וט״ז וי״ו ובאה״ע סי׳ ס״ד ב״ש וח״מ אות וי״ו ועכ״פ אם לא ייחוד קודם שבת אסור לבוא עליה ביאה א׳ בשבת וביה״ש מותר ועסי׳ של״ט אות י״א במ״א. וביבמה מקום שנהנו לייבם ודאי צריך ביאה מע״ש או ביה״ש דחופה לא מהני ביבמה כ״א ביאה. ועשו״ת מור״ם מלובלין ז״ל סי׳ כ״ג הביאו הש״ך בי״ד סי׳ קצ״ז אות ג׳ דאלמנה אם נשאה בע״ש ולא נתייחדה קודם שבת דמפרישין אותה מכל מיני קריבות ולכך אסור לבעול בשבת משא״כ כלה אף במקום שנהגו שלא לבעול קריבות מצוה הוא מותרת לטבול בשבת. ולכאורה נראה דאלמנה כה״ג אסורים בייחוד כבסי׳ קצ״ב ס״ד נמי דרבנן ואסורים בייחוד ול״ת התם דלתא ד״ת יש בו הא בסי׳ שפ״ג ס״ב באבילות דרבנן בלא בעל אסורה להתייחד ה״ה אלמנה כה״ג בלא בעל ופרסה נדה ל״ד ה״ה כתם דרבנן בלא בעל ואי״ה יבואר במגן אברהם. וכאן אין להאריך:

בתשובת מ״ב סי׳ צדי״ק מסיק דגם בחור ואלמנה בע״ש ראוי לייחד אחר החופה מבע״י קודם השבת כי י״א שזהו חופה ובאה״ע סימן צ״ה יע״ש וא״כ הוי כקונה קנין בשבת ע״כ ראוי אף בבתולה לעשות כן ולפ״ז באלמנה בעינן ביאה דוקא ואין להאריך. ובירוש׳ ריש כתובות הלכה א׳ והלין דכנסין ארמלין (משמע כל אלמנה דאל״ה היל״ל הלין מתייבמין) ובמפרש שם האריך בסי׳ של״ט ואי״ה שם יבואר: