פרי מגדים על אורח חיים, משבצות זהב רעט:א

שהדליקו עט״ז. מ״ש כרבי יהודה שבת מ״ד ובאר הגולה אות א׳ ב׳ כרבי מאיר שם דמתיר במיאוס ואוסר באיסור ובקנ״ז א׳ אמרינן הלכה כר״ש בר מאיסור ולא אמר הלכה כר״מ. והקשה על הלבוש מ״ש דר״ש מודה בנר דדחיי׳ בידים ביה״ש וא״י למה הביא ממ״ה ובמ״ד א׳ נמי מבואר כן דלר״ש נר שכבה שרי לטלטל ובא״ר אות א׳ פי׳ דמודה ר״ש בקערה גדולה דלא מסיק אדעתיה שיכלה בשבת דאם כבה דאסור יע״ש ומ״מ לדידן קיי״ל כר׳ יהודה דאפילו עומד ומצפה ואסיק אדעתיה שיכבה לשעה ושתים במיגו דאיתקצי ביה״ש איתקצי לכולי יומא בטלטול הנר וכ״ש להסתפק מן השמן:

אעתיק קצת מ״ש בחדושינו שבת מ״ד א׳. ברי״ף הביא טלטול הנר וכ״ן שמן כו׳ ובטור כאן מותר שמן בנר וכ״ן הנר והמחבר העתיק כרי״ף. והנה שמן יש בו איסור מוקצה ד״ת מסתפק למ״ד משאצ״ל מ״ה חייב ונר דרבנן בסיס בשבת מ״ז א׳ למ״ד משאצ״ל דרבנן נר חמיר טפי ב׳ איסורין בסיס ומלאכתו לאיסור יע״ש. ולענין תנאי אם מהני בשמן לאחר שכבה עב״י בשם רשב״ש שכתב לחלק בין נויי סוכה שהם מוקצה מחמת עצמן לא מהני תנאי משא״כ כאן נר רק בסיס א״כ שמן לא מהני תנאי וגם י״ל סוכה ד״ת לחד מ״ד לא מהני תנאי ונר בדרבנן מהני תנאי ולזה אפשר ליישב שינוי הלשון וכ״ן והבן ואי״ה במ״א אות וי״ו יבואר עוד. ובאות ב׳ אי״ה יבואר עוד. ומ״ש כר״ש צ״ע דכר״י קיי״ל עתו״ש וש״י בזה: