פרי מגדים על אורח חיים, משבצות זהב רעח:א

בשביל עט״ז אטור קאי דפוסק כר״ש ובחולה ביש בו סכנה מותר לכתחלה וה״ה עכו״ם וליסטים ביש סכנה (או ספק כבסי׳ שכ״ט עתו״ש כאן והנה ספק פיקוח נפש י״ל אוקמיה אחזקה דחי הוא וס״ס דלא מהני גם לזה יש תירוץ אבל הא דאין הולכין בו אחר הרוב מבואר כן דכל ספק פ״נ לקולא ואי״ה שם יבואר) נמי מותר אבל במשנה שבת כ״ט ב׳ כר״י מוקמינן לה ואה״נ ביש סכנה מותר לכתחלה ואיידי יע״ש והטור פסק כר״ש והמחבר השמיט זה רק ביש סכנה התיר ובשל״ד סכ״ז דיעה א׳ בסתם משאצ״ל פטור אמנם מדכתב והרמב״ם כתב אין הכרח לומר דפסק כדיעה א׳ כה״ג ואי״ה בכללי או״ה יבואר זה ובלבוש פסק כאן כר״ש והביא לשון המחבר שם בשל״ד יע״ש ומשאצ״ל איסורא דרבנן איכא ומ״ש בנר של שעוה כו׳ עסי׳ ער״ה בזה. והנה באין סכנה אסור לכתחלה לכבותו אע״ג משאצ״ל מדרבנן וחולה שאין סכנה מותר שבותים אף ע״י ישראל לכאורה י״ל דמשאצ״ל קרוב מאוד לאיסור תורה לא התירו כה״ג ולומר דמיירי דאפשר להוציא הנר לחוץ אף שמן בנחת ולא יבעיר (עמ״א רע״ו אות יו״ד) מש״ה לכתחלה אסור הא לא״ה שרי לכתחלה דא״כ מפני עכו״ם היל״ל דמותר אף לכתחלה ובאמת בשל״ד סכ״ז של עץ מותר לכתחלה במקום צערא לא גזרו צ״ע קצת דהתם נמי אין בו סכנת נפשות כ״א היזק מעט ובטורים עם ב״ח דפוס פפד״מ דלגו תיבות צ״ל פטור ואם סכנה מותר וכ״מ בב״ח שם ועיין פני יהושע ובחידושינו כתבנו מזה ועמ״א אי״ה יבואר:

עיין פרישה מה שכתב סכנה מותר לכתחלה כר״ש בסכנה אף לר״י פ״נ מותר אלא אסיפא סמוך ביש סכנה מותר ובאין סכנה פטור אבל אסור ולר״י נקיט פטור איידי דסיפא: