פרי מגדים על אורח חיים, משבצות זהב רעו:א

ויש עט״ז ומאן דמתיר במדורה אפילו במכירו מתיר דהוי כמו נר לא׳ נר למאה ועמ״א אות ג׳:

ודע דהא דאסרינן כאן אף למי שלא הודלק בשבילו הוא דוקא במלאכת ד״ת הא במלאכה דרבנן שרי לאחר עסי׳ תקט״ו בט״ז ט׳ וכאן במ״א א׳. וכ״כ לבוש כאן ועסי׳ שכ״ה במ״א (אות י״ו ואות כ״ג שם פסק המחבר דאיסור דרבנן מותר יע״ש ובי״ב מיל שי״א דהוי ד״ת אפ״ה שרי לישראל אחר כמ״ש המ״א בתקט״ו אות ח״י דאין מפורש בתורה והם דברי תה״ד סי׳ פ״ג אבל ביש״ש פרק אין צדין סי׳ ח׳ הביא דברי הר״ן ביצה כ״ה דלישראל אחר הוי תוך התחום וריש דברי תה״ד דנהיגין כר״י דחיישינן שמא יאמר כו׳ אבל לדידן בתקט״ו הטעם דאין מפורש כאמור:

והוי יודע דמעביר ד״א ברה״ר דהלכתא גמירי לה בריש הזורק אפ״ה אסור לכל דהלמ״מ פירוש דקרא הוי והוי הוצאה כמ״ש הר״ן ז״ל פרק כלל גדול במשנה אבות מלאכות כו׳ דאל״כ אין עונשין מהלמ״מ יע״ש וכיון שהוא פירושו דקרא תורה שבכתב הוי וככתוב בהדיא דמי וכן הכנסה סברא הוא וככתוב בהדיא דמי. וכמו ספק טריפה שאסורה אף דשבעים טריפות הלמ״מ ומלקא נמי לקי עליה אף למ״ד ספק הלמ״מ לקולא הואיל ופירושו דקרא הוא ובכלל טריפה לא תאכלו ה״ה כאן:

אם הדליק עכו״ם נר משמן פסול לעצמו אסור לישראל להשתמש בו כבסי׳ רס״ד ס״א בהג״ה ותשובת הרשב״א קע״א דלאו משום קנסא אלא חשש שמא יטה ישנו ה״ה בנר של עכו״ם כה״ג חיישינן. ובצרי שאין מדליקין שמא יסתפק ממנו שם בס״ג ואם הדליק י״ל דאסור להשתמש בו ובעכו״ם כה״ג י״ל דשרי דל״ש שמא יסתפק דלאו דיליה הוא ואיסורא לא יעשה דעכו״ם בשביל עצמו מדליק. ועדיין צ״ע. ועיין סי׳ ער״ה סי״ב יע״ש: