פרי מגדים על אורח חיים, משבצות זהב רעא:ה

שנים עט״ז תוכן כוונתו ז״ל לומר דכאן נאמרו באו ונקדש אף כוס קידוש צריך פה״ג וזה כדעת ע״ש המוזכר במ״א יו״ד ואה״נ דהמ״ל דמברך פה״ג אקידוש גופא ולעיל ס״ד בלא אמרו בואו ונקדש מודה הר״מ ז״ל דאין מברך אכוס קידוש וה״ה דאין מברך אם שותה באין רשאי דאיסורא לחוד לא הוי הפסק משא״כ כאן אמירה גיע טפי ואעפ״י שבב״י כתב די״א בטור דעל יין קידוש מברך הוא הר״מ ז״ל והיינו בואו ונקדש חזר כאן וסובר דל״ד אמירה מבע״י או ביה״ש בלא אמירה בקידוש היום דעל היין א״צ פה״ג ואפשר אף ביין אם רוצה לשתות בקידוש היום בלא אמירה אע״פ שאין רשאי א״צ פה״ג דדוקא בהמוציא דיעה א׳ דמברך הואיל ואיסורא וגם אומר קידוש כמ״ש באות ד׳ משא״כ ברוצה לשתות בלא קידוש. ועם זה יתיישב מ״ש המחבר כאן אעפ״י שאין רשאי מברך פה״ג ל״ל דא״י הול״ל אם מקדש מברך פה״ג לדעתו ז״ל בשלמא על הר״מ פ״ד מה״ב ה״ח י״ל אגב הב ונברך כלל תרווייהו עמ״א י״ד משא״כ המחבר דמיירי בקידוש לחוד הול״ל יותר רבותא אלא לדיוקא לומר כאן באמירה מברך פה״ג הא בס״ד בקידוש היום בלא אמירה אף שותה בלא קידוש אין מברך פה״ג. אמנם דעת הר״א ז״ל בהשגות א״א לומר בקידוש היום בלא אמירה אסור לשתות אבל ברוצה אע״פ שאין רשאי א״צ לברך פה״ג א״כ לא היה לו להשיג כ״א לומר דגמ׳ פסחים ק״ה א׳ מיירי בקידוש היום בלא אמירה קובעת קידוש ולא הבדלה הא באמירה הבדלה נמי אסור למשתי בלא ברכה ולמה ליה לומר דקידוש קובעת בלא אמירה דהר״מ נמי סובר כן בפכ״ט משבת וכאן מבע״י מיירי כמ״ש הכ״מ אלא דהר״מ ז״ל ר״ל דשבת בקידוש קובעת משחשיכה בלא אמירה ומברך פה״ג כמו הבדלה באמירה והשיג על הר״מ ז״ל אגופא דדינא דכתב דוקא בואו ונקדש הוא דמברך פה״ג הא בלא אמירה משחשיכה לא ואמר דאינו כן כו׳ ועיין פכ״ד מה״ש הי״ב ומ״מ שם דעת הר״מ דאין מברך פה״ג ולא המוציא ומ״ש שם וגדול״ה מזו יע״ש בס״ד מבואר דהמוציא יותר יש סברא יע״ש וי״ל. וא״כ מ״ש הב״י די״א בטור מאן נינהו י״ל הראב״ד עיין אות ד׳ אבל למ״ש המ״א אות יו״ד י״ל דהראב״ד אפה״ג של שתייה חולק הא פה״ג דקידוש מודה דאין מברך בס״ד זהו הנראה לי בכוונתו כאן ועמ״ש במ״א אות יו״ד מזה ועיין ח״מ. ואי״ה ברצ״ט יבואר עוד: