פרי מגדים על אורח חיים, משבצות זהב רסז:א

אינו עט״ז נוסח הברכה ובצל כנפיך תסתירנו כי אל שומרנו ומצילנו אתה כו׳ ושמור כו׳ ולכאורה גם שומרנו א״ל בשבת כשמגיע לבצל כנפיך ועב״ח ודרישה י״ג בטור כן ועמ״א אות גימ״ל ולכאורה שומר עמו ישראל לע״ד אין לומר כמ״ש הט״ז ושמור בקשה אין לומר דבידינו הוא שאם אנחנו שומרים שבת כראוי בטוחים אנו שישמור הש״י אותנו בזכות שבת אבל כי שומרנו ומצילנו אתה הוא תואר לו יתברך למה לא יאמרו דפשיטא שהש״י הוא השומר לנו הן בזכות שבת כו׳ הכל ממנו יתברך. ועיין לבוש בזה ובא״ר אות ו״ז באבודרה״ם הנוסחא כלבוש יע״ש וכמו שאנו אומרים ושמור צאתנו כו׳ ופרוס כו׳ כדי שיהיה סמוך לחתימה מעין החתימה עיין לבוש ואם טעה וסיים בא״י שומר עמו ישראל לעד בשבת אין מחזירין אותו א״ר שם בשם כל בו יע״ש ובאות ח׳ בשם של״ה כשמנשק מזוזה בשבת לא יאמר ה׳ ישמור צאתי כו׳ כ״א זכור את יום השבת לקדשו ולטעם הט״ז ומ״א יש לאומרו וכמו שאומרי׳ ושמור צאתנו:

ואומרים ושמרו בני ישראל את השבת שאם ישמרו שבת א״צ שמירה ומעין גאולה הוא מיד נגאלין טור ולא הוי הפסק בין גאולה לתפלה דערבית דמצוה נמי להסמיך כבסי׳ רל״ו. ובמועדים וידבר משה בר״ה תקעו ביוה״כ כי ביום כו׳ בלבוש תקפ״ב ס״א כל המועדים זכר לי״מ תקעו ביום ההוא יתקע בש״ג יוה״כ גאולת הנפש אין לך גאולה יותר מזה יע״ש ועיין דרישה כתב כתפילה אריכתא דמיא יע״ש:

אין נופלין ע״פ סמוך לכניסת שבת לבוש ויראה ה״ה מ״ג אחר חצות נמי אין נופלין ע״פ וה״ה מי שאוכל פת אחר חצות א״ל על נהרות בבל כ״א שיר המעלות. בט״ז רצ״א אות וי״ו דיכול לגמור הסעודה קודם הלילה דתוספת שבת ד״ת הוא וע״ש ועסי׳ רס״א איזו היא ד״ת ואיזו תוספת דרבנן ובמ״א א׳ מפלג המנחה כו׳ ובקיץ שאוכלין מבע״י הרוצה להחמיר יחלק ביום שבת ג׳ סעודות ויי״ח. ובא״ר ב׳ דתלתא היום כתיבי משמע עצומו של יום לא בתוספת ומשמע אף ביה״ש לא רק ודאי לילה. ועסי׳ תע״ב בפסח אף הקידוש בלילה ועסי׳ תרל״ט בט״ז ומ״א י״א י״ב ותצ״ד בט״ז ואי״ה בט״ז יבואר:

מה שחותמין בי״ט ופרוס כמו בשבת אע״ג בשבת הטעם שהשבת שומר אותנו משא״כ בי״ט לכאורה אין זה טעם אלא הואיל בשבת משנין מימות החול ה״ה בי״ט ולא ליהוי תו זלזול י״ט דאומר כימות החול ובשבת משנין ואי״ה בה׳ י״ט יבואר עוד בזה. עיין בט״ז רס״ח אי״ה ממ״ש מקדימין: