פרי מגדים על אורח חיים, משבצות זהב רנח:א

שאין עט״ז הב״י לשיטתיה דנוגע במקצת בגחלים או במוסיף הבל הוי הטמנה וכמ״ש בחה״ר ריש במה טומנין בקופה שטמן בה כו׳ דכל שדבוקין במוסיף הבל בגפת הטמנה במקצת הוי הטמנה מש״ה הוצרך לטעם דמתקרר והיינו כשאין אש תחתיה ובשבת אסור אם יתחמם שיס״ב מכ״ר נמצא מבשל בשבת משא״כ אם א״א שיס״ב בעליונה אף בשבת מותר צונן בשבת שאין מוסיף הבל כבסי׳ רנ״ז סעיף וי״ו יע״ש ועיין סימן שי״ח סעיף וז״ח וסי״ג וט״ו. והנה הט״ז ז״ל חידש בכאן דין ח׳ והוא דודאי כלי שיש בו מים חמין אף בכלי שני שיס״ב כ״ש כירה גרופה וקטומה אע״ג דאם טומן בהם דבר מה לזמן מרובה לשעה או שתים לא הוי כמטמין במוסיף ~הכל~{הבל} דהא יתקרר מעט מעט והטמנה בגילוי דעת מהני ורואין שאין כוונתו להוסיף הבל אז שרי אפי׳ כולו טמון בה משא״כ כשטומן לזמן מועט ורוצה שיתחמם בה ודאי מיקרי מוסיף הבל אף בכלי שני דלפי שעה מוסיף הוא ודאי והחוש מעיד על זה א״כ לא יפה עושים שמטמינים כלי קר כולו בתוך מים חמין בכלי שני דהוי הטמנה אף לדידן בכולו טמון בה ומוסיף הבל מיקרי לפי שעה ואסור אף בכלי שני כמ״ש בשי״ח אות י״ט ובכ״ר בלא״ה יש בו דין בישול. ולפ״ז פירוש מ״ש בטור שאין זה כטומ״ן במוסיף הבל משום דכל שמקצתו מגולה לאו הטמנה הוא לדידן כבסי׳ רנ״ג ס״א כו׳ בנוגעים בגחלים ומש״ה לא כתב הר״ב כאן כלום ואף התחתונה על האש נמי עליונה מגולה לא הוי הטמנה רק שהייה כמ״ש המ״א ועא״ר כאן ולמ״ש א״ש ואי״ה ברנ״ט יבואר בדיני הטמנה מזה וכאן אין להאריך: