פרי מגדים על אורח חיים, משבצות זהב רנג:יח

ומבערת עט״ז הנך רואה שאין מפרש כמ״א אות מ״ם שפירש מלת לכ״ן קאי אקודם אלא אדסהיך קאי מאם לא נתקרר לגמרי נוהגין ע״י עכו״ם אבל ע״י ישראל אסור באין יס״ב רק ממנהגא אפשר דשרי כבסי׳ שי״ח סט״ו ואם עדיין חמין היינו רותחת שיס״ב מותר ג״כ ע״י ישראל מדינא. או יאמר על גב״י התנור וודאי אסור באין גרוף וקטום אע״ג דתנור שלנו דין כירה יש לה ומותר לסמוך בכירה אף שאין גרוף וקטום ועל גב״י וודאי אסור בכירה שאין גרופה וקטומה כמבואר בסעיף גימ״ל אף רותחת שיס״ב אלא ע״י עכו״ם נוהגין להתיר אף בחם קצת שאין יס״ב אף על גב״י התנור בצירוף קולא שמבערת אח״כ האש ופ״ר בעכו״ם שרי אבל ע״י ישראל אסור על גבי התנור ואצל התמר שרי ע״י ישראל דדין כירה יש לו תנור שלנו ולסמוך שרי ממנהגא אף בחמין קצת כבסי׳ שי״ח סט״ו כו׳ כן סובר ז״ל הפירוש בהר״ב. אבל לבוש הבין הגהות רבו כמו שהבין המ״א באות מ״ם יע״ש. והקשה הט״ז אהיתר דתה״ד דאע״ג דאמירה לעכו״ם קיל בפ״ר מ״מ איסור מלאכת שבת הנעשה ע״י עכו״ם אף בלא אמירת ישראל אסור הוא אף בקצץ עסי׳ רע״ו א״כ הרי אסור הוא בלא אמירה כל שמכוין לצורך ישראל וכאן מתכוונה בכך ואסו׳ הוא עכ״פ להעמיד עליו ממש אפי׳ אם קצת ואפי׳ רותח שיס״ב אסור באין גרוף וקטום בכירה עליה ממש רק לסמוך שרי לא עליו ממש על ידי ישראל שהרי הר״ב אומר כן ואם חמין מותר על ידי ישראל אצל התנור לא עליו וכמ״ש המ״א אות מ״ג ומעזיבה לא מהני ול״ד לקדירה ריקנית דלית כאן היכרא ועמ״א אות ל״א א״כ ה״ה ע״י עכו״ם כה״ג נמי אסור עליו ולא מהני מה שנותנת מקודם קודם שמסיק וכ״ש בשלנו דמטמינים בתנור אחר ומוציאין ונותנין עליו על התנור בית החורף דאסור אפילו רותחת יס״ב נמי אסור לדעתו ז״ל כי ההיתר של תה״ד הקשה עליו כ״ה תוכן דבריו. ועמ״א אות ל״ז בשם המרדכי ושם כתבנו מזה ולכתחילה סובר הט״ז דודאי אין לעשות כן:

כתב הפר״ח בי״ד סימן קי״ח אות ח״י בענין הטמנה בבית עכו״ם (שאלינ״ט וכדומה) התיר בחותם א׳ ואף במפתח לחוד אבל לחתום בנייר ולקרוע בשבת אסור דמקלקל ע״מ לתקן חייב מ״ה ושבות לעכו״ם במלאכה ד״ת אסור אף לצורך מצוה יע״ש ובשו״ת ח״צ סימן ל״ט כתב דנהפוך הוא ל״מ מפתח דלא אף חותם א׳ לא מהני (בדבר איסור תורה) ואומן לא מרע ל״ש בכאן ונייר מותר לומר לעכו״ם לקרוע יע״ש והנה בי״ד ש״צ בש״ך אות ד׳ דאומן לא מרע אומנתיה בדבר שיכול לעמוד עליו הא אין יכול לעמוד על הבירור אף אומן אסור אם לא תכלת ויין רימונים דקפדי טובא וכל מו״מ שלו בזה יפסיד הרבה כו׳ וקפילא ג״כ אפשר לעמוד עליו לא מרע אומנתיה (משמע אף בלא מפסיד כל אומנתיה בכך (ועשו״ת ח״צ בזה) וגם זה כשא״י לאישתמוטי הא לא נתן לו קנבוס מצי לאישתמוטי עט״ז שם אות ה׳ ואם אומר לו שיתפור במשי שרי לפ״ד הט״ז ואין מקומו פה ואמנם מ״ש לקרוע הנייר ע״י עכו״ם שרי א״י כעת טעמו של דבר דבר״מ פרק עשירי מה״ש הי״ז וי״א קורע בחמתו חייב ה״ה דהקורע הנייר להוציא המאכל ובאיסור תורה אסור עסי׳ שי״ד שובר חבית היינו בזפת וע״ש סעיף זיי״ן. ואי״ה יבואר שם: ועסי׳ ש״מ בענין אותיות מעוגה גופא יע״ש. ולפ״ד הפר״ח אסור לפתוח אגרת ע״י עכו״ם בשבת ואי״ה יבואר:

כתב רמ״א בשו״ת סימן ק״ב לפתוח התנור ולסגור ע״י עכו״ם בליל שבת כל שהוא כמאב״ד מותר יע״ש הביאו הט״ז אות יו״ד וצ״ע כעת ולא זכיתי להבינם דאנן קי״ל בסימן שי״ח דכמאב״ד נמי יש בו משום בישול ד״ת אם לא שנאמר שסובר דכמאב״ד רק מדרבנן אסור ועט״ז שי״ח אות ג׳ ושבות דשבות לצורך שבת שרי דהוי במקום מצוה וצ״ע ואי״ה בשי״ח יבואר עוד בזה וכאן אין להאריך. וברנ״ט ס״ז מבואר דכל שאין כ״צ אסור ואי״ה שם יבואר: