פרי מגדים על אורח חיים, משבצות זהב רמט:ג

וי״א עט״ז המחבר סיים בת״ח משלים אע״ג דכ״כ מתענית ימיד י״ל ת״ח קיל טפי דלא קבל במנחה והר״ב שכתב י״א בתענית יחיד אין משלים אפ״ה י״ל בת״ח אודי להמחבר דמשלים דבשבת עצמו יכול להתענות גם סכנה שמא לא יועיל לבטל החלום כ״א ישלים א״כ אין הכרע בהר״ב לת״ח ולכן ודאי מודו להמחבר להשלים ת״ח בע״ש ואי״ה בסימן רפ״ח יבואר עוד:

ומ״ש ביארציי״ט לא הונח לו לומר הואיל ובפעם א׳ חל בחול ולא נתן דעתו אם יחול בע״ש כנדר הוה דא״כ בשבת שחל עכ״פ יהא צריך התרה עי״ד רי״ד ורט״ו סא״ב יע״ש ומש״ה אין לומר ת״צ יוכיחו דלכתחילה קבלו בפירוש כשחל בשבת לא יצומו אלא ש״מ ה״ה יא״צ לא הוה כנדר דסתמא כדמפרש אם יחול יא״צ בע״ש לא יצום קצת שבת. עא״ר אות י״א צידד המיקל כט״ז לא הפסיד וא״כ כשחל תחילה בע״ש ראוי שיזה״ר שלא להשלים (ושל״ה כתב ברירה בידו וא״ר כתב יזה״ר) וכשחל אח״כ בחול צריך להשלים ויראה דהכל תלוי בדעתו אם תחילה רוצה אף בחול שלא להשלים רשאי אף שבא״ר כתב לאסור יע״ש הדורות חלושים. ועשו״ת חוט השני סימן ס״ו ואין בידי כעת ואפשר לא אמרו אלא בסתם והבן. ואם אירע פ״א בחול והתנה בפירוש כשיחול בע״ש לא ישלים פשיטא דראוי שלא להשלים לכ״ע ועא״ר בזה יע״ש ואף רש״ל מודה בזה בש״ע נ״ץ הג״ה אחר מ״ש המחבר ת״ח. ולבוש י״ל טעמיה דנפשיה הביא י״א לא הגהות רבו לחוד יע״ש: