פרי מגדים על אורח חיים, משבצות זהב רמג:א

רק עט״ז השוה דעת הר״ן ומ״מ פרק ששי מה״ש הי״ד ותוס׳ בע״ז כ״א ב׳ ד״ה אריסא ולי העני צ״ע כי המעיין בר״ן ספ״ק דע״ז משמע קבלנות כל השנה לקצור שדהו אע״ג דאין ישראל נהנה במלאכת שבת מ״מ להמון עם מתחזי להו כשכיר יום ואע״פ שידעו שקבלן הוא לדידהו אין חילוק כל שאין העכו״ם נוטל בריוח ויבואו להתיר אף שכירי יום ממש (ואף דהוי כעין גזירה לגזירה מ״מ הואיל ואסמכוה אקרא דלא יעשה בהם הוי כשל תורה לענין זה וכדבעינן למימר אי״ה באות ג׳) ומש״ה ההוא דמ״ק י״ב מקבלי קיבולת חוץ לתחום שרי באין המון רואים ות״ח ידע דקבלן שרי דבדנפשיה טרח אבל המגיד משנה שם ותוס׳ משמע דקבלן לא מתחזי להו לאינשי כשכיר יום רק שיבואו לחשוד שכיר יום הוא כמ״ש המ״א רמ״ד אות ה׳ ונ״מ היכא דנתפרסם ומנהג המקום לשכור רק בקבלנות לשנה וכמ״ש הטור (עיין אות ב׳ אי״ה שם יבואר) דלר״ן אסור ולמגיד משנה ותוספות שרי לקצור שדהו משא״כ תנור וריחיים דקבלנות מדינא אסור שמרויח הישראל ועמ״א ב׳.ועסי׳ רמ״ג מ״א ג׳ ואי״ה שם יבואר: