פרי מגדים על אורח חיים, משבצות זהב רמב:א

בטור כו׳ עט״ז. וביומא אמרינן כריתות ומיתות ב״ד יסורין ממרקין ואגב שיטפא כתב מיתה: ועיין פרישה פי׳ אנוש עבד ע״ז בטעות כי סבר שראוי לכבד כוכבים כמ״ש הר״מ בה׳ עכו״ם מש״ה ואם שומר שבת מוחלין לו יע״ש משא״כ עבד עכו״ם במזיד גמור בעינן יסורים ג״כ:

אפי׳ עט״ז ותוכן דבריו שיש שלש כתות כו׳ ועיין פסחים קי״ב א׳ אפי׳ לר״ע עושה כסא דהרסנא היינו שיראה שיהיה לו מעט משלו אבל אם אין לו משלו כלום עושה שבתו חול ושני סעודות וכ״ש דאין נוטל מצדקה כסא דהרסנא. ועי״ד רנ״ג ט״ז הביא תוס׳ שבת קי״ח א׳ ד״ה והא דאדרבה כשנוטל הכל מצדקה נותנין לו שלש סעודות רק מי שיש לו יד״ס אין נותנין לו סעודה שלישית ועב״ח ובספר תוספת שבת הקשה כן על הט״ז וי״ל הטור לא ס״ל כתוספות והא דתנן שבת נותנין שלש סעודות כי חדא אית ליה ממה שהביא עמו אותם יוליך מכאן לדרך ושלש סעודות ב׳ לשבת וא׳ למ״ש בלילה ויאכל סמוך לערב כמ״ש המ״א באות ב׳ להר״מ ז״ל כן סובר הטור ג״כ אבל לדינא מסכים הט״ז בי״ד כתוספות יע״ש עמ״ש במ״א ב׳:

והנה כדמות ראיה דהדר לגמרי ממ״ש מעיקרא ואף לרבנן אוכל סעודה א׳ במ״ש לא סמוך לערב מדפריך בשבת קי״ח תחלה מסיפא דמתני׳ ואח״כ מרישא שבת נותנין שלש סעודות די״ל לרבי חדקא כיון דשלש היום מפורשין בקראי וסמכו חז״ל שלש סעודות רמוזים בקרא אסמכתא בעלמא הוה משא״כ סעודה רביעית אין רמוז בקרא כל כך רק מסברא סובר לבר מאורתא מש״ה שבת נותנין שלש סעודות ורביעית לא נוטל כר״ע עשה שבתך כו׳ משא״כ עתה פריך מסיפא יד״ס חזינן דרק שתי סעודות נוטל כר״ע ובהכרח כחילוק התוספות אם נוטל מצדקה גומל כל צרכו א״כ קשה לר״ח ומאי קושיא די״ד סעודות אוכל של מ״ש בסמוך לערב לר״ש ולעולם שלש דרמוזים היטב בקרא נוטל ולא רביעית ש״מ דהדר מזה לגמרי ודע אם הדר לגמרי מזה ודאי הלכה כר״ע ואם נאמר דלא הדר לרבנן לית ראיה דהלכה כר״ע די״ל חכמים פליגי עליה. ואין להאריך כאן בזה. ומעשה דקצב שבת קי״ט א׳ יע״ש בגמרא: עיין מ״ש בפתיחה כוללת בענין אסמכתא:

ולענין שלש סעודות אי הוה מ״ה או אסמכתא בלבוש רצ״א משמע דהוה מ״ה ועא״ר שם וקס״א אות כ״ח דהוה דרבנן ואסמכתא יע״ש ומ״ש בפריי שם:

ודע לענין מה שנוהגין קצת ליתן שומן בלחם שבת בי״ד צ״ז מבואר דמותר דמשונה וניכר יע״ש: ואמנם לענין המוציא עסי׳ קס״א ס״ז מה הוה כסנין ובסי׳ קפ״ח במ״א ט׳ ובפריי שם דמשמע דמחויב לאכול בשבת פת דמברך המוציא ושלש ברכות ועסי׳ ר״פ במ״א וצ״ע והבן זה. ועמ״ש בסימן קס״ח ס״ז בכסנין: