פרי מגדים על אורח חיים, משבצות זהב ריט:ג

על עט״ז על אביו ורבו רשאי לברך אשר גמלך כל טוב או לחייבים קאי על המברך. וביולדת כתב א״ר אות ה׳ יכוין הבעל בברכת התורה כשאומר ברכו את ה׳ המבורך להוציא אשתו והיא תענה אמן כדכתיב הודו לה׳ ברכו שמו ובאות י״ב כתב תברך היא בעצמה בינה לבין עצמה וזה י״ל הוי ספק ברכה לבטלה אך הדרך הג׳ שהבעל יאמר שגמלך ותענה אמן אין חשש. ע״ש לחייבים ל״ש באשה כמו קטן דעיקר עונש אשה בשביל בעלה יע״ש גם זה צ״ע דיש לה עונשים דידה ג״כ ולי העני יש בכאן קצת קושיא איך אומרים על שאין חביב בריך רחמנא דיהבך לן ולא לעפרא הא רחמנא שם הוא כמ״ש בקס״ז ובט״ז אות י״א ואסור להזכיר שם לבד ג״כ וכ״ת דוקא כשמזכיר השם באדם אבל ברחמנא אין קפידא א״כ יאמר כל הברכה רחמנא מלכא כו׳ וכ״ת דמלכות אסור להזכיר ז״א עי׳ אה״ע סי׳ ל״ד בח״מ וב״ש אות ו׳ משמע לכאורה דעיקר קפידא השם לא מלכות וכ״ת אה״נ חדא דמשמע כאן מט״ז דאסר ועוד א״כ למה חרדו כל החרדה בספק ברכות לקולא משום לא תשא הא אפשר שיברך ארמית ויוצא דברכות נאמרות בכל ל׳ ולא תשא ליכא אם לא שנאמר כשאומר רחמנא לבד אין קפידא אבל כשאמר מלכא דעלמא מורה שפירוש רחמנא ה׳ אסור: