פרי מגדים על אורח חיים, משבצות זהב ריב:א

שאוכל עט״ז ברכות מ״ד א׳ קמ״ל התנא קושיית התוס׳ ותירוצם דאע״ג דאוכל דבר אחד בשביל מה שכואב לנו אם לא היה במעמד א׳ או שלא היה בלבו עליו ברכתו הראוי. וא״ת מנלן זה דלמא מליח שהכל ועל כולם שהכל דיעבד יצא ובטפל אף לכתחלה כן משא״כ פירות פה״ע אין פוטר ופת וי״ל דתנן (מ״ב א׳) בירך על הפת פטר פרפרת וכאן אשמעינן דלפת נמי פטור כמ״ש התוס׳ אלמא אף בברכה שאין פוטר הכין הוא. וכ״ש ברכותיהן שוות והטפל מין זיי״ן מברך על העיקר עסי׳ רי״א ס״א ולבוש כאן. ואם בירך על הטפל ולא נתכוון בפירוש על העיקר צריך לחזור ולברך דומה למ״ש הר״ב ברי״א ס״ה בהג״ה דאין בדין שיפטור אגב גררא יע״ש ומה כשהיו שתיהן לפניו בשעת ברכה או לא היה הטפל לפניו ויודע שיצטרך לכך כי דרכו שיחלש לבו כו׳ מברך על העיקר ופוטר טפילה ואף היו שתיהן לפניו בעי׳ שידע שיחלש לבו ואף גם זה דוקא באותו מעמד הא בטל מעמד זה ואח״כ אכל הטפל הוי נמלך וז״ש התוס׳ שם ד״ה באוכלי דב׳ התירוצים אין חולקים זע״ז ועי׳ נ״ץ פי׳ בע״א דלתי׳ ראשון אף שידע שיחלש לבו כו׳ אמת כ״ה אבל בטל אותו מעמד והוי נמלך והבן זה ועא״ר אות ד׳ ומפרישה נראה כמ״ש הט״ז ואין להאריך ועתי״ט. ועדיין קשה דפת פטור פרפרת שאני דעיקר הסעודה ע״ש הפת וכמו שחלקו ז״ל ואפשר זה הכלל כל כו׳ מוכח דאף פה״ע ופה״א וכדומה מברך על העיקר כו׳ ועי׳ אות דהו״ז בט״ז ומ״א ב׳ ואי״ה שם יבואר: