פרי מגדים על אורח חיים, משבצות זהב כא:א

חוטי הציצית עט״ז. עיין תוס׳ שבת כ״ב א׳ ד״ה סוכה ומהרש״א ז״ל שם פירש לצדדין קתני הא נפלו בח״ה שרי וכ״כ הג״א שם נפלו בי״ט אסורים הא בחה״מ נפלו שרי ושם בחדושינו הקשינו מסוכה מ״ו ב׳ אתרוג כל שמונה אסור וי״ל משוי ביזוי אסור בחה״מ ובשמיני מוקצה אבל הט״ז סובר דנפלו בחה״מ אשור וכ״ה בתרל״ח בטור בהדיא בשם בעל הלכות נפלו בחה״מ אסור באכילה ומותר בטלטול ובש״ע תרס״ה אפילו נפסל אסור כל שבעה יע״ש. וסובר הט״ז הטעם דחול המועד ג״כ קצת י״ט ובצירוף הטעמים ביזוי ומוקצה אסור אף נפלו נויי הסוכה ואתרוג שנפסל אפילו בחה״מ וציצית ואתרוג (ואפשר סוכה נמי ונפלו לאו דוקא ה״ה ביוצא לטיול ואין עושה המצוה כעת ליכא ביזוי כמו נפלו) לאחר שנטל האתרוג הוי כמו נפלו שאין רוצה עתה במצוה וכן ציצית דלאו חובת גברא הוא שילך דוקא בטלית עם ציצית לא שייך ביה ביזוי מצוה ול״ד לנר חנוכה כו׳ ושאני אתרוג ונויי סוכה דהואיל ואתקצי בי״ט אתקצי קצת לחה״מ ובצירוף ביזוי מצוה אסור אף נפסל ונפלו משא״כ בציצית דלית מוקצה בחול גמור ואין רוצה עתה במצוה ל״ש ביזוי מצוה וצירוף ליכא ומש״ה מתיר הטור ומ״מ כתב שיש להחמיר. ומשמע קצת בשבת וי״ט מדינא אסור להשתמש בציצית דאסח דעתיה מינייהו. ובאין עליו רק מונח בקופסא שרי אף להשאלתות ואין כן דעת אחרונים אלא אסורים כ״ז שהם בבגד: