פרי מגדים על אורח חיים, משבצות זהב רב:ה

דבש עט״ז הרא״ש ברכות ל״ח א׳ דובשא דתמרי שהכל והגאון אמר בעירבו במים הא לבד פה״ע וכתב הרא״ש דל״ד כו׳ והבין הב״י ברא״ש דסובר באמת דסחיטה וכתישה גרע מיוצא מאליו אבל בישול עדיף מכל ולפיכך לדידן דפסקינן כאן דבש הזב מאליו שהכל כ״ש סחיטה וכתישה דגרע מיוצא מאליו ובסעיף י׳ להרא״ש במי פירות ע״י בישול פה״ע וע״י סחיטה שהכל כמ״ש המ״א אות כ״ג והכין הוא ודאי להרא״ש דסחיטה וכתישה בפירות גריעי מע״י בישול שהרי בדף ל״ט כתב ומיא דשלקי בפירות אם בישל הרי כפירות ול״ד למ״ש זיעה (ל״ח א׳) דבישל במים כו׳ ולעיל ע״י סחיטה יין תפוחים כו׳ אלמא להרא״ש סחיטה גרוע מבישול וכמ״ש הטור בסי׳ ר״ה ועט״ז ר״ה אות ו׳ וצ״ע טובא מ״ש דשם יוצאין מעצמן דיין תפוחים כו׳ ע״י סחיטה הוא ואפ״ה הלכה כר׳ יהושע דאין מחויב חומש וגריעי מבישול אבל בחה״ר בדף ל״ח משמע דסחיטה כבישול ממש וקשיא ליה ממיא דשלקי כשלקי ולמה יין תפוחים לא ותי׳ דהתם דרכן למשלק משא״כ יין תפוחים והרא״ש אין מחלק בין דרך למשלק רק סחיטה גריעי מבישול והשתא לכאורה המחבר כאן סעיף י׳ פסק כדיעה א׳ בסתם כרשב״א והיינו מקושיא דמיא דשלקי וסובר סחיטה כבישול ובר״ה ס״ג פסק סחטן אין מברך אלא שהכל לכאורה אחז החבל בתרין ראשין ובחידושינו הארכנו. עוד כתבנו שם דבשאר פירות הסברא והחוש נותן סחיטה יותר עדיף מיוצא מאיליו ובתמרים טבעם הוא כשיש רוב שומן בהם זב מאליו הוא כעיקר הפירי וזה טענת הגאון מדשביק קרא תמרים ושיבח א״י בזב דבש ש״מ זהו הטוב והעיקר אבל כשאין בו רוב שומן ונסחט אין כמותו. ומ״מ למדנו לרא״ש בזב מאליו או סחיטה וכתישה אין כבישול ולרשב״א סחיטה כבישול ויין ושמן אף בזב מאליו פה״ג ופה״ע כמבואר בא״ר ל״ח א׳ ומשנה דאין סופגין אלא על היוצא כו׳ בין מעצמן או סחיטה יע״ש. ועיין פי״א דתרומות במשנה ג׳ פרט ג׳ דבש תמרים וחומץ סיתוניות ויין תפוחים ושאר מי פירות למה פרט וברא״ש בתוך פי׳ הר״ש בד״א העיר בזה לשיטתיה דסחיטה וכתישה אין כבישול ולדידיה בתרומה אם בשלן חייב חומש על המים אבל להרשב״א פרט יין תפוחים דומיא דהנך דאין דרך למשלק הא פירות שדרכן למשלק ולמסחט משקה כמותן ודבש לאפוקי מהגאון וטענתו שבח א״י וחומץ סיתוניות דל״ת דהיוצא עיקר הפירי כמ״ש הר״א וחה״ר ז״ל עמ״א אות כ׳ ובחידושינו הארכנו. וכאן אין להאריך: