פרי מגדים על אורח חיים, משבצות זהב רב:ב

ואם עט״ז דעת הב״ח ז״ל לרפוא׳ אף שמן מעט באניגרו״ן כ״ע (הרר״י ובה״ג) מודים דשמן עיקר ומברך רק פה״ע ואם מכוין לאכילה בנותן שמן מעט הרר״י מודים דאניגרון עיקר ובשמן הרבה יותר מהרגילות מ״מ (אניגרו״ן הרוב) להרר״י פה״ע ולבה״ג שהכל ומחק מ״ש הטור שזה רפואתו שנותן שמן הרבה מוחק תיבות הרבה יע״ש. וכ״נ מסתימת המחבר כאן ומ״ש רש״י ברכות ל״ו א׳ ד״ה החושש בגרונו וצריך שמן הרבה ושמן עיקר צריך לדחוק לענין איסור שבת קאמר דאפ״ה שרי ומש״ה ציין כאן ולא בחושש בגרונו אבל הט״ז סובר דלרפואה נמי דוקא כשנותן שמן הרבה יותר משיעור אז מברך פה״ע הא לא״ה לא ויש ראיה לזה דאל״כ למה לא אמר הרר״י דבגמרא נקיט בחושש לומר אפילו מעט שמן ולא לדוגמא. ותדע דדקדוק גדול הוא זה בדברי הרר״י דאל״כ מנא ליה להטור לאשוויי מחלוקת בין הרר״י ובה״ג הלא מבואר בס״א בהג״ה דבתר רוב אזלינן וכמ״ש הט״ז א׳ דכל שיש ב׳ ברכות אזלינן בתר רוב וא״כ הרר״י מיירי בבירך כבר על אניגרו״ן או על ד״א שהכל ומערב שמן עם אניגרו״ן בזה סברתו ברור מללו דכל שאין מזיק ונרגש טעמו מה״ת לא יברך פה״ע אדרבה הפטור לא יפטור החיוב ובה״ג מיירי שיש ב׳ ברכות לפניו שהכל ופה״ע בזה דוקא רפואה השמן עיקר ומברך רק פה״ע ואם שלח לרפואה אזלינן בתר רובא ומברך שהכל ממה שיברך פה״ע אלא דקשיא ליה להטור א״צ להרר״י לדחוק לומר הגמרא דוגמא נקיט כו׳ ש״מ הרר״י סובר אף בשיש ב׳ ברכות לפניו שמן עיקר והטור הסכים לדבריו ולמ״ש הרשב״א דאזלינן בתר כוונתו כו׳ אפשר להמתיק הענין כי רמז לקושיית ד״מ ופרישה למה תלה הב״י ברשב״א גם בה״ג כ״כ וי״ל דרשב״א הביאו הב״י בריש הסימן דאזלינן בתר רובא (עמ״ש ס״א בהג״ה נרשם תשב״ץ וב״י רשב״א) וא״כ אזלא ראיית הטור שאין ראיה ואי כן הוא נמצא עולה מדבריו ז״ל דברים מחודשים הא׳ לרפואה צריך שמן הרבה יותר מהרגילות. ב׳ אם נתערב מעט ברוב דאזלינן בתר רוב היינו בשיש ב׳ ברכות לפניו הא בירך מקודם על השכר שהכל ונתערב אח״כ בשכר וטעם יין מברך פה״ג דלא יפטור הפטור לחיוב. ג׳ דאפי׳ בכוונת שעירב על שיש רוב אזלינן בתר רובא וזה קשה מסי׳ ר״ד מ״א ט״ז כמ״ש באות א׳ ולי העני כ״ז צ״ע עמ״ש באות א׳ מזה. ובחידושינו לו א׳ הארכנו ואי״ה במ״א אות חטי״א יבואר עוד בזה וכאן אין להאריך עי׳ אות ט׳ ור״ה ה׳ ואי״ה יבואר עוד:

עוד רגע אדבר כי לכאורה בשמן הרוב ואניגרון מעט י״ל לכ״ע פה״ע אף לב״ג די״ל דכה״ג אזוקי מזיק וכבעין דמי. ועי׳ חה״ר בשם רב הא״י חולק בין חול בעינן שמתכוין לרפואה הא סתמא אף שחושש לא מוכחא מילתא דלרפואה עביד דאדרבא בעיניה מעליא טפי (אף דמזיק מ״מ לרפואה הוא) ובשבת שא״א בעיניה אפילו סתמא נמי פה״ע יע״ש ולשון המחבר צריך התבוננות בו כי בה״ג כתב אי כייבין ליה חינכי דמכוין לרפואה משמע סתמא לא ובלבוש כ״כ והוא מתכוין לרפואה אבל המחבר כתב סתמא בחושש בגרונו כו׳ אפשר אף סתמא כעין ל׳ הר״מ ז״ל פ״ה מה״ב ה״ב ואמנם הר״מ סיים אבל אין חושש בגרונו והמחבר סיים אבל אין מתכוין לרפואה רבותא אפילו חושש שהכל וקצת סתרי הדיוקים ואם אין מתכוין לרפואה אלא לאכילה וצ״ע: