פרי מגדים על אורח חיים, משבצות זהב רב:יד

על פלפל עט״ז עמ״א אות ל״ד. ומ״ש שהכל פה״א צ״ל וראוי היה לברך שהכל אלא כיון דמיעוטא נטעי אדעתא למיכליה רטובים פה״א עב״י בשם הרשב״א. מ״ש המחבר בסי״ו הוא כשאוכלם בעינם ולא כלום הא עם צוק״ר וכדומה מברך על אינגב״ר פה״א ועל פלפלין בתערובות ג״כ כן ועט״ז ר״ג אות ב׳ וכך כתב הלבוש ופשוט הוא:

נויא״ט שעושין מזרעוני שומשמין עם דבש פה״א דשומשמין עיקר והנה כמו אגוז גמור בדבש סי״ג. ופעפיר פישל בין מקמח או מלחם מפורר במ״מ קמחא עיקר ולדבק בעלמא דיבשא עיקר עסי׳ ר״ד סי״ב ור״ח סגד״ה יע״ש בזה. ומיהו למה שכתב המ״א בסימן קס״ה מזה כ״ח כלחם מפורר אם יש כזית ע״י דבש באותן פעפי״ר פישל צ״ע לדידיה דיש לברך המוציא דלא נפיק מתורת פת ועי׳ מ״ש בפריי מ׳ ועט״ז בקס״ח אות ו׳ כל שיש ספק אי במ״מ או המוציא יברך במ״מ וברכה מעין שלש:

אותם שמרקחין נויא״ט שומשמין עם אגוזים מעורבין בתוכו צ״ע ואפשר דהולכין אחר הרוב וכללא הוא חוץ מה׳ מיני דגן הולכין בתר רובא ומה שמדבקים בקמח השומשמין כל לדבק בטל הוא כבסי׳ ר״ח ס״ג. עמ״ש בסעיף י״ג וי״ד מזה יע״ש. אם מסופק פה״ע או פה״א יברך פה״א ואם מסופק שהכל יברך שהכל כמבואר כאן ועמ״א אות ל׳: