פרי מגדים על אורח חיים, משבצות זהב יח:א

להרמב״ם עט״ז. והם דברי הר״מ ז״ל בפ״ג מהלכות ציצית ה״ח ופי״ט מה״ש ה״ך יע״ש. ואם נפסק מציצית בכסות יום בלילה להר״מ א״צ להסיר מעליו ולהרא״ש צריך להסיר מעליו:

שאלה אם נפסק ציצית מכסות המיוחד ליום ועשה בו ציצית בלילה אם רשאי למעבד כן או לאו וציצית שעשאן בשבת אם הם כשירים או לאו:

תשובה יראה דכשר אף אם עשאן בלילה ולא הוי תולמ״ה אף דכסות יום בלילה פטור להר״מ דוגמא לדבר אין מחוסר זמן לבו ביום וזמן ממילא קאתי ולא הוי תולמ״ה ולא דמי לבעלת ג׳ שאין חייבת כלל ואין ראוי כלל לציצית. וכסות בת ד׳ כנפות שהיה בו כלאים בשפה שלו ועשה ציצית ואח״כ חתך הכלאים ממנה י״ל דהוי תולמ״ה כיון דבעת עשייתן לא קרינן בה אשר תכסה בה עתה שאין לנו כלאים ואפי׳ נאמר מ״ה מותר כלאים עתה רק מדרבנן (עיין פתיחה) מ״מ מדרבנן הוי תולמ״ה:

ואם עשה ציצית בשבת אם בשוגג עשה י״ל דכשרים הם אף לדעת המרדכי בסי׳ י״ג דבשבת מותר לילך בבגד בת ד׳ כנפות בלא ציצית וע״ש מ״מ לא הוי תולמ״ה ועדיף מאם עשה ציצית בלילה דכשר וכדכתיבנא אבל אם עשה בזדון בשבת בהא איכא לעיונא והפרש יש עשאן ביום השבת מבואר דינו באה״ע סימן קכ״ג ס״ב וס״ה בהג״ה בזדון בשבת הגט בטל מ״ה ועב״ש שם אות ה״א אלא דודאי מבני ישראל לא ממעטינן מומר לכ״ה דבכלל בני ישראל הוי וקידושיו קידושין רק לקרבן לאו שב מידיעתו וכותב שלא לשמה וא״כ כאן בסימן י״ד ס״ב תלאן בלא כוונה כו׳ א״כ יש לומר דפסולים הם אבל ביה״ש של ע״ש י״ל דהוי ס״ס ושל מ״ש י״ל איתחזק איסורא (עא״ח סימן שמ״ב במ״א וי״ד ק״י) ואי קשיא למאן קאמר לה להר״מ כשרים בסימן י״ד ולרא״ש ושאר פוסקים הא תו״ש ד״ת (עיין א״ח סימן רס״א) י״ל דמומר לחלל שבתות דוקא ביום השבת לא בתו״ש ואי״ה בה״ש יבואר זה. עיין סוף הסימן מזה:

עוד רגע אדבר שנסתפקתי אם ייחד כסות ללילה ועשה בו ציצית דפטורה אז ואח״כ נמלך וייחדה לכסות יום אי הוי תולמ״ה הואיל ובעת שעשאו היתה פטורה או דלמא כיון דלאו מחוסר מעשה לא הוי תולמ״ה וצ״ע כעת: