פרי מגדים על אורח חיים, משבצות זהב קעז:א

ובסוף אוכל עמהם פת עט״ז הלבוש הוסיף על לשון המחבר ואם בתחלת אכילתו מה״ם אוכל פת ודעתו שבסוף נמי לאכול עם פת כו׳. ומה שכתב דאל״כ ואפילו לא יאכל אח״כ כו׳ דלא מהני כאן כו׳ היינו דכאן מיירי דקבע סעודה על דברים אחרים ובתחלת אכילתו היינו מה״ם ובאמצע סעודה מיירי דאי קבע על הפירות אף ליש חולקין לקמן בס״ג כל שאכל בתחלה עם פת די וא״צ שדעתו לסוף כו׳ היינו מ״ש דלא מהני כו׳ כלומר תקנה זו באמצע יאכל מעט בלא פת כ״א בקבע על שאר דברים ואז צריך תחלה ודעתו על סוף עם פת אבל בקבע על הפירות די בתחלה לבד. ומכלל דברי אתה למד שדין זה הם דברי הרר״י הובא בב״י וכ״כ במ״א אות ג׳ ובאר הגולה אות ב׳ ציין הרא״ש מירושלמי וא״י דהרר״י הוה לציין ומרא״ש ורבינו הטור משמע כל שתחלת אכילתו מה״ם בפת אף שאכל שוב בלא פת אע״פ שאין דעתו עוד עם הפת ללפת באו כמבואר בב״י ואפשר ממה שלא כתב המחבר ודעת״ו לבסוף ש״מ הכרעת המחבר הוא קצת כרא״ש וצ״ע ואי״ה באות ב׳ יבואר עוד וכאן אין להאריך: