פרי מגדים על אורח חיים, משבצות זהב קעה:א

ודוקא עט׳ז הוקשה לו ז״ל מאחר דרבותא דהמחבר שהובא השני בעוד נשאר מראשון אלמא דאי לא נשאר מא׳ והובא אח״כ הב׳ פשיטא דמברך הטוב והא רמ״א כתב דאיפכא הוי רבותא דל״מ אם נשאר כו׳ ובשלמא אי לאו דס״ג הייתי אומר רבותא דהמחבר אע״ג שהיו שתיהן בשעת פה״ג כו׳ ורמ״א כתב רבותא אף ע״ג שלא נשאר משא״כ לפי מה שתירץ הר״ב ההיא דס״א וס״ג ע״כ כתב הט״ז רבותא דהר״ב לענין פה״ג. והמעיין בב״י מבואר דכ״כ לאפוקי דעת ר״י לענין הטוב והמטיב ועא״ר א׳ כ׳ דרבותא דהמחבר דהיו ב׳ יינות בביתו ולא מוכן על השולחן ועמ״א א׳. ודברי הלבוש ס״א וס״ג לא הבינותי׳ דבס״א משמע כשהן שתיהן על השלהן בשעת פה״ג פה״ג קאי גם על הטוב וא״צ לברך הטוב ומשמע דאסר תו לברך הטוב דלא תקנו אלא כשלא היה על השולחן בשעת פה״ג הואיל וחשוב תקנו ברכת הטוב כו׳ משא״כ בזה ובס״ג כתב דיברך על החביב ולא להרבות בברכה הא אסור לעשות כן וי״ל דה״פ אף אם ירצה לכוון שפה״ג לא יהיה קאי על הב׳ אלא דא״כ יהיה צריך פה״ג והטוב על הב׳ וצ״ע ובאות ד׳ בט״ז ובמ״א ב׳ מבואר כן דאם עבר ובירך על הגרוע פה״ג דיברך הטוב אחר כך יע״ש. ועמ״ש אי״ה עוד מזה לקמן: